אלבום תמונות
האנדרטה ממוקמת ליד קיבוץ סופה. במקום זה, הקרוי דנגור, ישב קיבוץ נירים מאז הקמתו ב- 1946 במסגרת עליית י"א הנקודות לנגב. בשנת 1948 במהלך מלחמת העצמאות, הגנו החברים בחירוף נפש על ביתם מהתקפות המצרים שפלשו לארץ, והצליחו במשימה למרות מספרם המועט ונשקם הדל. הקיבוץ נהרס בקרבות ולאחר המלחמה נבנה מחדש כ-12 ק"מ צפונה מכאן. על אדמות נירים הוקם קיבוץ ניר יצחק, וליד קיבוץ סופה הסמוך לאנדרטה נותרו שרידים מנירים הישנה והם חלק מאתר הזיכרון לקיבוץ, לקרבות ולשמונה חברי המקום שנפלו.
בכניסה לאתר חורשת אקליפטוסים ובה שולחנות פיקניק וברזיות. סמוך למגרש החניה שלט מעץ ובו מידע אודות ההנצחה. במרכז האתר מבנה בן שתי קומות מבטון אפור, אליו מובילות שתי כניסות עשויות בטון המדמות תעלות קשר של מוצב. התעלות מובילות אל רחבה קטנה לפני המבנה, תחומה בקירות ומונמכת מפני הקרקע, במרכזה תבליט אבן המשרטט את הקרב על נירים. בקירות הרחבה תבליטים ועיטורים: פרחים, תבליטים המדמים תוואי שטח, מגדלי מים, גדרות תיל, שרשרות משוריינים, תעלות קשר ובתים. על הקירות גם שמות היישובים העבריים שהותקפו בנגב במלחמת העצמאות, וכן המלה "יזכור". בצמוד לאחד מקירות הרחבה ניצבת אבן בטון רבועה עליה חקוקים שמות הנופלים ובראשה אבוקת זיכרון מברזל. קיר הבטון התוחם את הרחבה נקוב חורים כפגיעות פגזים וכדורים, ועליו נכתב: "לא הטנק ינצח כי אם האדם". מעל הרחבה מתנשא המבנה, אשר בראשו מרפסת הצופה אל שדה הקרב ואל רצועת עזה. בסמוך למבנה מצבת זיכרון עשויה אבנים, בחזיתה קבוע לוח שיש המציין שבמקום זה היו טמונים חללי הקרב על נירים, שאחרי המלחמה הועברו לקבורה בקיבוץ החדש.
ההנצחה הוקמה ביוזמת קיבוץ נירים, נבנתה על ידי האדריכל והפסל יחיאל ערד, אריה סרטני ודן צור ונחנכה בכ"ד באייר תשמ"ה (15 במאי 1985).