אלבום תמונות
על מאיר
=======
קשה עלי הכתיבה כשאני חושב על מאיר. קשה לכתב זכרונות על אדם שנידמה לך שהוא עדיין קיים ולא פעם אתה טועה - לחשב שהנה הוא יחזור אלינו...
מאיר הגיע כנחלאי אז עדיין לא הכרתיו באופן אישי כיוון שעבד בענפי חקלאות, כבר אז שמעתי מחברים שבאו במגע עם חברי הגרעין, שמאיר בחור מסור לעבודה ולחברה כאחד. במשך הזמן נקשרו יחסי הכרות בינו לבין שרה ואז נוצרו קשרי משפחה שלצערי כה מעט הספקנו כולנו להנות מהם. מההתחלה התרשמתי מיחסו אלינו, כבוד אב-ואם היה טבוע בו והרגשתי כי זה מובן מאליו אצלו, ומתוך כך נוצרה בינינו הבנה מלאה והגענו למערכת יחסים נפלאה.
אני זוכר כשדברנו על ענינים שונים, כמו על התכנית של הבית החדש, באיזו סבלנות ישב והקשיב לכל מה שהצעתי ורק אח"כ חיווה דעתו בצורה ענינית ורצינית. גם אם לא קיבל דעתי, לא ביטל אותה ולא זילזל בה, להיפך, הוא כיבד את דנתי אם כי היתה לו עמדה ברורה משלו בענין זה או אחר. אותה הבנה שצמחה ביננו התפתחה לידידות עמוקה והרגשתי שהנה יש לי בן נוסף על בנותי והיה לי הרבה נחת ממנו בזמן הקצר שהיה איתנו. ב"ה זכה הוא לבנים וזיכה אותנו בנכדים חמודים וכאן גיליתי בו את האב המסוסר לילדיו והבעל הטוב לאשתו. הרגשנו היטב את החינוך והערכים שהביא איתו מביתו שלו.
מגיל קטן כבר לימד את משה ואביחי ברכות, תפילות וללבש צצית.
היה מרבה לקחת אותם איתו לביהכ"נ וכל זה נעשה בהבנה ויחס עדין לילדים, ובאמת אני נהנה לראות את הילדים, קטנים בגילם,אבל יודעים לשיר זמירות שבת, לברך ונהנים לעשות זאת בכל פעם מחדש כמו שלמדו מאבא. לא אשכח אחת השבתות האחרונות שלפני המלחמה, איך משה שלא כילד בן שלוש וחצי, ישב בשקט ובסבלנות במשך כל תפילת לילת-שבת ועקב אחרי תפילתו של מאיר שעבר לפני התיבה, הוא לא זז ממקומו עד שמאיר סיים והם חזרו יחד למקומו, הוא חיקה את אביו ויכל היה ללמד ממנו עוד הרבה דברים טובים...
אותה מסירות ואהבה שגילה ביחסו למשפחה ראינו גם ביחסו לעבודה, אותה רצינות שליותה כל מעשה שעשה, זכיתי לעמד מקרוב על תכונות אלו, השעון לא היה אצלו מודד-זמן כאשר העבודה דרשה יותר. לא פעם חזר עייף מיום עבודה קשה בפלסטיק אך משנגשו אליו בבקשה כלשהיא לא סרב לשרה בעזרה בבית או לחבר בענינים משקיים ואחרים.
העייפות הגופנית לא מנעה אותו מלהחליט על חובת לימוד כפי שחונך והורגל ובמשך כשנתיים התמיד בשוערי גמרא עם משה חובב מהם נהנה מאוד, ובשנה האחרונה אף נטל על עצמו קורס באשקלון.
וכשאני בא יום יום לביתה של שרה, ליבי נקרע לראות איך הכל נעזב באמצע. התחלה ללא סוף ! והוא הרי כה צעיר - בן עשרים וחמש שנים בלבד, השאיר את שני הבנים הקטנים משה ואביחי ובת קטנה וחמודה - ליאורה אותה לא זכה אפילו לראות...
אנחנו שעברנו כה רבות במשך החיים התחלנו בזמן האחרון לרוות קצת נחת מהבנות, החתנים והנכדות-ים והנה שוב מכה קשה ירדה עלינו !!
קשה ועצוב לחיות בתקופה בה הורים רואים במות ילדים, תקופה בה הורים אומרים "קדיש" על בנים - שלא כדרך הטבע !
קשה להתרגל למציאות חדשה - ששוב מאיר איננו איתנו לעולם. לעולם לא נשכח אותו - כי הוא בחייו היה לנו כבן ובלכתו נותר כאב, כאב גדול.
אבא מ.