"מה העינינים כאן בשבט, איך הרשג"ד?" - אלה מלותיו של ארז בצלאל שבועיים לפני שנהרג. ארז בא לבקר בשבטינו ביום שבת - טיפוסי לאחר שקיבל חופשה של יומיים. אפילו אז בצבא בחופשה מלבנון הוא בא לבקר אותנו. באותו ערב ליוויתי אותו לתחנת האוטובוס ברחוב אפטר. סיפר לי ארז שיש כמה דברים שהוא לא אוהב בגרעין ושהוא רב עם אחד שישן איתו בחדר בלבנון ועוד סיפורים מהצבא. לא האמנתי כאשר אמרתי לו שלום, שלא אזכה לראותו שוב.
פתאום יום חמישי אחר הצהריים טלפון בשעה 4.15, יוסי לוי על הקו נשמע קצת בוכה או מצונן: "קנטור, תגיד לחברה שארז נהרג". אני לא הצלחתי לעכל את דבריו ושאלתי בסתמיות: "יוסי על מי אתה מדבר בכלל, איזה ארז?" ואז הוא ענה לי בפשטות: "ארז בצלאל, תודיע לכולם". רצתי לחדרי והסתגרתי לשעה. במוחי ריצדו השעות היפות שהיתי שותף להם עם ארז.
לראשונה הכרתי את ארז בהיותי מדריך כאשר ארז היה רכז הדרכה בשבט וביחד עם יוסי נווטו את השבט. זכורים לי ישיבות המדריכים במועדון כאשר ארז היה נכנס עם בדיחה חדשה כל פעם, בכלל חוש האומור שלו היה אחד הדברים שהכניס אוירה בשבט.
ארז ביחד עם אלון וטל חברי שכבת "נטיף" ציפו לזכות בתואר מקום ראשון בכדורגל, אך אנו חברי שכבת "ביס", ניצחנו אותם 3:1. זכור לי את ארז עומד בשער ומעודד את חבריו, כל גול שקיבל התווסף העידוד שעודד אותם.
לקראת מחנה הקיץ כאשר התברר שיוסי ישהה במילואים בתקופת המחנה, הוקמה ועדת החמישה שאני הייתי בתוכה. היינו אמורים להוציא את מחנה הקיץ. אך כרגיל, לא יצא מזה כלום וארז לקח על עצמו את משימת מחנה הקיץ, הוא עבד יומם ולילה וכאשר כמעט נשבר, פנה אלינו, אלי ואל חגית ואל עוד שניים שלושה אנשים וביקש שנקל את משאו. ניסינו אך את הרוב הוא ביצע. ערב היציאה למחנה, חלו החניכים במחלה וארז היה היחידי הבריא. את האופניים של ישראל הוא התעקש להשאיר עומדות על כנן והמציא להם ג'ק אוטומטי.
במחנה עצמו שררה אנדרלמוסיה שלמה ורק הודות לנווט טוב של ארז זכינו למחנה מוצלח יחסית, מלבד המחלות. ארז התמלא פחד מפני ההורים וביום ביקור ההורים, ברחנו אני והוא והתחבאנו עד גמר הסערה. את הארטיקים שרצה לתת צ'ופר למדריכים שכח באוטו של מרגלית ועל כן, כאשר חזרנו לת"א ובאנו לקחת אותם כל הבגז'! היה מלא בארטיקים שנמסו.
קורס ההדרכה שאני השתתפתי בו זכור לי שהייתי ארבע ימים בחווה ואז באנו לחורשה קצת שבורים, ומי אנו רואים? פרצוף מוכר, ארז אך הוא התעלם בכלל מהיותנו באיזור והמשיך בעיסוקו. בהמשך עוד גער בנו על שניסינו לשבור את מעטה הקשיחות שעטף סביבו.
ארז היה אדם אשר ניתן היה לסמוך עליו, אחד מהאנשים הנדירים שניתן למצוא, תמיד היה צוחק ולא נכנס ללחץ. דבר לא הטריד אותו, בדרן אמיתי - תמיד היה מספר בדיחות ללא הרף. ביום מותו אבד לשבט אחד מעמודי התווך שלו, אחד ממקימיו החשובים ביותר. הרבה בזכותו השבט עומד כיום כפי שהוא, זה היה בחור שכמוהו אין בנמצא, כמוהו זוכה דור רק באחד. הוא היה עבורינו כחבר, כאב, כרע, וכל זאת למרות גילו הצעיר.
רונן קנטור
שבט אופק