טוראי ארז איתן בצלאל ז"ל

22.3.84

דברים לזכרו של ארז

הנער ארז, חברי הטוב, כפי שהכרתיו מימי הינקות הראשונים, כפי שהיינו אז בני חצי שנה לערך, גדלנו יחד באותו בנין בקרית-שלום. יחדיו עברנו את הגן, בהמשך, לימודים בבית-ספר יסודי "בגבעת השלום" ומעבר לשעות הלימודים נמשכה חברותינו גם בתנועת הצופים שבט "הגבעה" ובה ארז היה מבין הפעילים ביותר בתנועה. לקח חלק בכל עשייה, וכן היה ידוע כדמות הדומיננטית המצחיקה ביותר בתנועה, עליצותו ובדיחותיו היו לשם דבר בקרב החברה בשכונה ותמיד היתה אצלו בבת צחוק על פניו שלא משה לעולם ואם שאלת את ארז איזו שאלה, לתשובה שקבלת חייב היית לצחוק, כי כזה היה ארז, פשוט "מצחיקן".
זכור אזכור את ארז כבעל נשמה טובה למרות גילו הצעיר יחסית, עזר בכל מאודו לזולת. ידועה העובדה שארז לקח על עצמו לטפל בשכונה באישה קשישה וערירית והגיש לה סעד ככל שיכל. בביתנו היה ארז כבן בית, ואימי אהבה אותו יותר מכל חברה בגלל כל תכונותיו הטובות שהיו לו. היא מספרת בין השאר, על אפיזודה קטנה, מעשה בבסקויט שהוגש לארז שהיה ילד קטן והבסקויט היה סדוק ואז פרץ בבכי מר וכך אמר - "לא רוצה זה ש-ב-ו-ר".
כשארז היה חייל ושירת אי-שם בלבנון, אני הייתי בחופשה לאחר גמר טירונות. לפתע בשבת בבוקר, הופיע ארז לביקור בביתי ולאחר שלא ראיתיו מזה זמן רב. על כן התחבקנו והתנשקנו וכמובן העלנו חוויות וכשהגישה אימי קפה ועוגות, הזכירה לארז את ענין הבסקויט והוא פרץ בצחוק רם.
אולם לדאבון ליבנו זה הצחוק האחרון שזכינו מארז עת הגיעה אלינו, מאוחר יותר, הידיעה המרה שארז ידידי ורעי הטוב נפל חלל בלבנון והוא עדיין צעיר לימים ויחדיו עמו נקטפו כל החלומות הטובים אשר הגה בחייו אך לא זכה להגשימם. "תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים" וזכרו לא ימוש מאתנו לעד.
אמן - אמן.

שמוליק דורון
שבט "הגבעה"
קרית שלום