רפא נולד ב-1925.
באותם רגעים בהם נפל רפא המשכנו בעבודתנו תוך שתיקה ומועקה, לא הרמנו עינינו להסתכל איש בפני חברו וזכרונות שונים עמדו לנגד עינינו.
אותו רפא שבא, כחבר הקבוץ המאוחד מאשדות יעקב, לחרוש את החריש הראשון באדמות נחביר שבנגב, התקשר לחברה הצעירה ועוד בהיותו כאן, כמגויס, התערב בעניני המשק ושיתף עצמו בכל בעיה שהתעוררה כאן.
לאחר תקופה קצרה חזר אלינו כמועמד. ממשק גדול ומבוסס, המבטיח עתיד, כאשדות יעקב, ירד לנגב, לנקודה בת חדשיים: מחברה גדולה ורב-גונית שבאשדות - בא לחברה מצומצמת בעלת צביון אחיד כמעט, שלפניה עתיד ורק עתיד, כי למעשה טרם התבססנו בנקודתנו החדשה, טרם היו לנו בה עבר והווה. במהרה מצא מקומו בין הפלחים, בלי תכניות רבות, ובמעשיות פשוטה: להספיק ולזרוע. שנה ראשונה - שנת בצורת; שנה שניה - הכפלנו את שטח הפלחה והגענו לקציר. והוא קדחני, כי מאורעות בארץ ופלישה מאיימת מהדרום. ולא ארכו הימים ומשקי-הנגב הפכו מצודות ומשלטים. בלי אבטחה אין יוצאים את הגדרות. ובשעת מלחמה רשות הדבור לאדם מעיז, לאיש מעשי; ומשנדרשים חבלנים - מוצע רפא לתפקיד. הוא יוצא לקורס וחוזר משם מלא רשמים ורשימות.
כאשר מתבצרים בקדחנות - הדבר המעשי ביותר הוא המיקוש. ותוך העבודה עצמה, הדורשת בדרך כלל דריכות מתמדת, הוא מספר על חבריו לקורס ומתעכב במיוחד על אלה שכבר נפלו ומוסיף: "חבל, היו חברה טובים, אבל זוהי עבודתנו".
ולפתע קול נפץ - כן, כזו היא עבודתנו...
ידע רפא וידענו כולנו במה מדובר. ידענו מה סופו של קול נפץ זה.
נפל ב-16.5.1048 בהנחת מוקשים סביב הנקודה בנחביר.
ומה הלאה? רפא איננו. איפה הטרקטוריסט? איה החבלן? מי ימלא את מקומו כרגע? מצאנו את מחברתו המסודרת ובה רשום ברור ובדיוק:
גשר בטון - כך וכך ק"ג ט.נ.ט.
רכבת מספיק כך וכך ק"ג. המקום הטוב ביותר - במורד, על סוללה בעקול הדרך.
כן. רפא, אנו ממשיכים ללכת במסלה - ונמצא גם את המקום המתאים.
יהי זכרו ברוך
דוד
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.