את מרים הכרתי בעין חרוד, היא באה אלינו מכפר הנוער בן שמן, נערה בעלת רצון חזק לחיות חיי אדמה וכפר. תמיד דיברה על שויון ושותפות כעל דבר נעלה ונשגב. אמיצה היתה מרים, תמיד נכונה לכל דבר. זוכרת אני את מרים זו, העומדת בתוקף רב על זכותן של הבנות לצאת לקרב. וגם אותו ערב זוכרת אני, ערב הכרזת המדינה אמרת לי:"אוי, עליזה, לך נדמה שבזה נגמר הכל, אך את טועה. בשבילנו המאבק רק מתחיל. ואנו צריכים לדעת לעמוד בו". וכעבור יומיים ירדנו לנגב.
אכן, מרים, גם אותו בוקר מר הלכנו יחד וצחקנו והתלוצצנו, לא ידעת את הצפוי לך וגם אני לא ידעתי עת נפרדנו בפרשת הדרכים. והנה נקטפת, מרים, בלא עת. אנו ננקום את דמך השפוך שנספג באדמת הנגב.
עליזה ש.
מתוך "יד לשמונה"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח