- הוא לא היה מן הרעשנים, אותם מכירים מיד כאשר נפגשים אתם. אמנם היית רואה אותו, אבל על קנקנו יכולת לתהות רק לאחר שהיית במחיצתו זמן רב. בחור שקט היה, שלא התערב בדברים לא לו. אילו היית שואל על תכונותיו הבולטות, היה כל אחד משיב לך: אדיש, שקט. כאיש הצוות שלו היתה לי הזדמנות להכיר יפה את הצד הזה של שי. לפעמים היינו ממש יוצאים מכלינו כאשר הוא פשוט לא היה משיב לנו על שאלותינו, על הבקשות שלנו, והיה ממשיך בעבודתו כאילו אין אנו קיימים כלל בשטח. ואם בעבודתו מדובר, חייב אני לציין כי תמיד התרשמנו כולנו מן החוש הטכני המפותח שלו. שהרי בשעת הטיפולים תמיד נתקלים באיזה בורג סרבן שצריך להכניע אותו, ושי הצטיין בתו שיה שלו, אולי בגלל עקשנותו שלא להשלים כאשר משהו אינו הולך כל-כך בקלות. כשהיינו מנסים, אנשי הצוות, לשכנעו שיעשה משהו שאינו נכלל בגבולות חובותיו, היו כל מאמצינו לשווא, הוא פשוט לא היה משתכנע, היה עומד על שלו ואינו מוותר. אבל עם חבריו הקרובים, עם חבריו לחדר, היה מתנהג קצת אחרת. בחדר היו נופלים המחסומים ושי היה מרשה לעצמו לצחוק, להשתטות כמונו. הוא צייד את החדר שלנו בכל הציוד הדרוש: כף חשמלית להכנת קפה בכל עת-מצוא, טרנזיסטור שיעבוד על חשמל, את הכל הביא מן הבית. ופרט מעניין:
היה לנו מ"כ בצוות שהיינו מסתכסכים אתו על כל נושא שבעולם - והיחידי שזכה באמונו של מ"כ זה היה שי, כי הוא פשוט מעולם לא נכנס אתו בוויכוח, אף שהרגיש כלפיו אותה הרגשה שהרגשנו אנחנו. כאשר אותו מ"כ לא יכול היה פעם לצאת לתרגיל, הוא המליץ בפני
המ"פ ששי יחליפו, ואכן שי יצא לאותו תרגיל כמ"כ. שי מעולם לא השתמט מעבודה, מעולם לא העמיס אותה על חבריו, לא יכול היה לראות אחרים עובדים כשהוא איננו אתם.