"את, שמרחבים לך, שנופיך הדר / שיופייך העתיק ערב כיין משומר / שלילותיך הוד ואימה / שלך החרמון והכנרת והירדן / שלך עוד ועוד, הרים וואדיות / שלהם שמות ולאחרים אין / אך כולם קווים ושרטוטים / במפת יופייך החומה ירקרקה / אם, אם תראי צל אדם / אם תראיהו אובד במרחביך / עשיהו אדם"