הערב היה חשוך מאוד. סביב היה שקט וקר נעים לטף את הברכים החשופות. יצאתי מחדר האוכל התת קרקעי וכשעברתי בחצר המשק מדשדש בחול העמוק, ראיתי שתי דמויות כהות עטופות במעילים. האחד חבש משקפיים והושיט לי יד לשלום. זה היה ברהמס. שבועות אחדים לפני כן נפרד מאתנו והלך לצבא. עתה חזר אלינו בתור סייר ומתפקידו היה ללוות פלוגת קומנדו אל מעבר לקווים המצריים.
מיד חזר לעסוקו, בחן את הסביבה האפלה, החזיק בידו מצפן והחליף דברים עם חברו. נראה כי התרגש משהו. בינתיים נשמע מרחוק טרטור מכוניות. נדמה כי מבטן האדמה יצאו. שעה ארוכה אקבנו אחרי הרעש הכבד, לעתים התקרב ולעתים התרחק מאתנו. לבסוף התקרבו הג'יפים הראשונים ואחרי כן המשוריינים ולבסוף זחלים כבירים. המוטורים כבו פה ושם נשמעה דפיקה של דלת כבדה ומסביב לתור הארוך התאספו מרבית חברי הנקודה. קשה היה לנו להאמין למראה עינינו. דנגור הנצורה לא הרגלה לשפע כזה של כלי רכב וצבא. היינו רגילים למכונית בודדת המזדמנת. לעתים כתה של רגלים הבאה לסיורים - אך זאת היתה לנו הפעם הראשונה שהרגשנו ממש את הכח הרב של הצבא שלנו.
מעל המכוניות המשורינות בלטו דמויות עטופות במעילים וכפיות.
הפרצופים הושחרו וכן השיניים ורק גלגלי העין בלטו בלובן היחסי שלהם. הצרפתים שלנו מצאו מהר מאוד שפה משותפת עם אנשי הקומנדו, וכל עוד היתה המפקדה עסוקה בעריכת התכנית, הזמנו אותם לחצר ביתנו. לא עברו דקות רבות עד שנתנה הפקודה לזוז. כלי נשק שקשקו, שוב דפיקת-דלתות, צחוק וקריאות שלום. המכוניות התחילו לנוע בתור ארוך כשהרעש הכבד שוב מלווה אותם ואילו אנחנו נשארנו מאחור. אם עד כה היתה לנו הרגשה של חזית ועמדה קדמית הרי הפעם הרגשנו שנשארנו בעורף. מדי פעם נשמע חלוף המהלכים של המכוניות המתרחקות. עוד שעה ארוכה נשארנו עומדים מחוץ לשער, בתוך העקבות העמוקים שהזחלים רשמו בחול של דנגור. אתנו נשאר רק אמבולנס אחד לשעת הצורך. השיירה הלכה והתרחקה ושוב עטפה אותנו דממה כהה. יחד עם השיירה הזאת התרחק מאתנו גם ברהמס. זמן רב עוד שהינו יחד ולא הסתלקנו איש איש למקלטו. עמדנו בחוץ והקשבנו לקול יריה רחוקה ותלינו את עינינו בחשיכה: האם נראה משהו?
ובבוקר המחרת שוב זרחה השמש חזיון הלילה ההוא פג עם קרניה הראשונות. רק עקבות זחלים נשארו רשומים בחול והאמבולנס עמד טבול בטל הבוקר. נראה כי הלילה היה שקט. השומרים מסרו כי לפנות בוקר שמעו מרחוק את טור המכוניות חוזר.
חשבנו כי ברהמס יחזור אלינו עם תום הפעולה, ומאחר שלא חזר התחלנו שואלים אודותיו. ימים אחדים נמשכו החיפושים והשאלות ויחד עם זה היתה בנו התקוה כי ברהמס יחזור אלינו. שמועות שונות הגיעו אלינו. ספרו כי בדרך חזרה הוא ירד ליד שני האשלים על מנת להגיע אלינו ברגל. חפשנו מסביב את עקבותיו. קשה היה לנו לשער שברהמס לא ימצא את הדרך לנירים, אל ביתו. והרי כה קשור היה אליו אף על פי שעזבו. רק כעבור ימים מספר התברר לנו כי ברהמס איננו. נעדר.
מותיקי חברינו היה ברהמס. הוא אהב את הנגב ואהב את נירים. ממנה יצא לדרכו האחרונה וזכרו ישתלב בפרשת עמידתה של נירים בנגב.
ח.ס.
מתוך "נירים מול האויב"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח