אלבום תמונות
(מתוך "בני קרית חיים")
בהיות צחיק בן חמש עזבנו את גרמניה. אותו יום בכיתי מאד, כי ראיתי את אמי רצה אחרי הרכבת. צחיק שאל אותי: "אמא, מדוע את בוכה עכשיו? הלא אנחנו נוסעים לארץ שאין בה נאצים!"
בבואנו ארצה לא היתה לו עוד שפה משותפת עם הילדים. בכל זאת היה קורא להם מתוך ספרי תמונות שלו בגרמנית, ואפילו הצליח לארגן קריאה בספר "מכס ומוריץ", שכל הילדים השתתפו בה. אחד הילדים המבוגרים תפש את הענין, והסביר לכולם שאין זאת קריאה, כי הוא פשוט למד זאת בעל פה. המילה "בלופר" נפלה בחלל. האכזבה הראשונה...
עוד אכזבה קשה - חוסר כבישים בקריה. צחיק בא למסקנה שהוא צריך לחזור לגרמניה, להסתתר ע"י האוירודרום ולהרוג את היטלר. (גרנו בגרמניה ע"י אוירודרום, שם ראה פעם את היטלר)
מילדותו אהב צחי אש. עיניו בערו כשראה אותי מדליקה את הפרימוס. והנה, יום אחד בא צחיק בשמחה הביתה והודיע לי שהוא יודע להדליק פרימוס. הרשיתי לו לעשות זאת בנוכחותי. הוא הדליק, ומאז חלפה תאוותו לאש.
בסוף 1935 נכנסנו לביתנו שלנו וקיבלנו חלקת אדמה. מתחילה תקופת העבודה שלי ושל צחיק במשותף, והוא בן שמונה. עבדנו הרבה וברצון; ניכשנו עשבים, זיפתנו את הגג, צבענו את הגדר, התקנו שער ותיקנו כלים. הכל ידע, בכל היה מצליח. בשיעורי המלאכה בבית הספר אהב לעזור לילדים - לזה היה משחיל חוט, את זה לימד לרקום, ואף היה מיישב סכסוכים בין הילדים.
בשנת 1937 הגיעה הסבתא מגרמניה, וכל יום היה מוליך אותה לטייל, מסביר לה את הסביבה, ותנאי אחד התנה אתה: "אל תדברי אתי גרמנית בקול רם"...
בהיותו בן 12 התגייס אביו לצבא. לפני עזבו אותנו שאל אותו צחיק: "אתה מוכרח להתגייס, אבא?"
- "כן, צחיק". - ענה האב, - "אסור לנו לחכות עד שהנאצים יבואו אלינו. אנו צריכים להקדים אותם".
קשה היה בלי אבא, אך צחיק לא התלונן מעולם.
מתחילה תקופת חייו הציבוריים. עזי חברו הכניס אותו לתנועת "גורדוניה" לתנועה זו הקדיש את כל חייו.
דבריו עדיין מצלצלים באזני: "אמא, אני מוכרח ללכת... אני מוכרח לסדר את הדגל... להעביר קשר... להתקונן לערב קן".
ארבע שנים הדריך קבוצת בנות. בחזרו עם ערב עייף , היה מביא אתו ספר של האחים גרים ומבקש שאקרא לו סיפור בשביל "הקטנות שלו". בקראי היה מעיר: "הסיפורים הם מעשיים מדי וגם טפשיים. אבל אני כבר אתאים אותם בשביל הקטנות שלי". הרבה היה מספר לי ומתיעץ אתי, אבל לא ידעתי שהוא כותב יומן. אף פעם לא הסתכלתי במגירה שלו.
החל מגיל צעיר הייתי מתיעצת אתו כעם אדם מבוגר. אהבתי לשמוע את השקפותיו הנכונות והברורות. בין ספריו מצאתי חבילת מחברות קשורות יפה, וביניהן שלש מחברות עבות לטבע. עכשיו מבינה אני את דבריו שאמר, בסיימו את בית הספר המקצועי: "אילו היתה לי אז ההבנה כמו עכשיו הייתי לומד רפואה כמקצוע. זה כל כך מענין אותי"!...
את הקורס למדריכים עבר בקרית ענבים. את כל ההרצאות רשם בעיפרון במחברות מועתקות יפה. לא פעם ראיתיו מעיין בהן וחוזר ומעיין כאילו יונק מהן איזו תמצית הדרושה לו.
כך - עד היציאה להכשרה לרמת דוד...
אמא
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח