בימי החופש בקר לפרקים אצלי. לא כאורח בא, כי אם כעוזר לאמו, אשר פרנסה את המשפחה בזמן גיוס אביו. בקוריו היו קצרים, אך נדמה לי כאילו קרן אור באה אתו לחדרי.
חבריו כנוהו "צח". הכינוי נולד מתוך חבה ומתוך הודיה בתכונותיו העדינות. אכן, אף אני בקשתי לא פעם לקראו בשם חבה זה. אבל חששתי שמא יראו חבריו בזה משוא פנים. והרי אסור למורה לשאת פנים. אילו ידעתי... אילו ידענו כלנו מי ומי הם ההולכים מאתנו כעבור זמן כה קצר, היינו מגלים להם יתר אהבה, על אף כללי הפדגוגיה הנוקשים, ולא היינו מסתירים את חבתנו ליצחק, ל"צח".
ואולם לא ידענו, ולכן מדדנו את כלם באמת מדה אחת ורק באקראי העלינו על הדעת כמה יקר ועדין נער זה. כמה הצניע לכת, כמה שקול מזג רוחו, כמה שקטה הויתו.
לפרקים שקע צח בהרהורים ובחלומות. על מה חלם? כיצד התפתח והתבגר? רק לעתים נדירות נודע לנו משהו מן המתרחש בנפשו. כשהתעורר ויכוח על עתיד עמנו ועל תפקיד הנוער לקראת הבאות התלהב כולו. אז דבר בשטף. אז לא היה עוד נער לומד או העוזר לאמו כי אם חלוץ, בונה מולדת. תחת קליפתו הרכה התגבש גרעין מוצק ועז. וכשהגיעה שעתו, מצאה אותו מוכן עם כל טובי הנוער שלנו. במותו השלים צח את אשר חלם והגה בחייו. האור שזרע סביבו בחייו, לא דעך עמו. זיק אחד, כשלהבתו הטהורה נצור בלב כל יודעיו בזיק זה ילווה צח את מקורביו ואת מגשימי חלומותיו.
י.ט.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח