עדיין מסרב הלב להאמין, עוד טרם אפשר להשלים עם זה, הכיצד יתכן? אלי איננו? הן תמול שלשום עוד דיברנו אתו, צחקנו איתו. הן עוד אמש ממש כאשר נפרדנו וברכתיו ב"היה בריא" ענה לי ב"סמוך" בוטח ועליז אחר כך יצא לפעולה, הראשונה שלו, ולקראתה היה מתוח אך לא הראה זאת לאיש, ולא חזר. לא נראהו עוד מתהלך ביננו, רחב גרם וצחוק רחב על פניו, זה הצחוק האופיני לו כל כך, הלבבי כל כך. זכור לי עוד היטב כיצד בא לפני זמן מה לנגב ולברכת השלום השיב בטפיחה חברית על הכתף כרוצה לאמר "הנה באתי לעזור לכם" ואמנם עזר לנו, תמיד עודד אותנו בשעות קדרות, תמיד עזר ברגעי מצוקה, ועתה איננו עוד...
מה יקרה כל אבדה על שקרובה היתה לנו, מה קדוש כל קרבן כי למעננו נפל, כדי להגן עלינו ועל רעיונותינו. ובראש כולם, אתה אלי יקר וקדוש לנו. יהא זכרך ברוך.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח