אין דברים אלה נכתבים לשבח ולרומם את שמו של צבי הי"ד, כי זה מיותר לגמרי; אלה שהכירוהו ידעו את מידותיו הטובות, ואלה אשר לא ידעו אותו - יתארו לעצמם את דמותו לפי מה שישמעו מחבריהם.
אך גם לולא היה צבי מה שהיה בחייו - זך וטהור, אף אלו לא היתה נפשו מזהירה ביפיה כאשר הזהירה - קדוש הוא לנו, קדוש ככל אותם האלפים, שהשקו בדמם את ערבות ישראל, כמו כל אלה, שבנפלם הקימו את הגאולה.
אנו חיים בתקופה שזאבים שולטים באדם, חולף לעינינו פרק זמן, שבו הרצח הפך להיות פקודת היום, ולכן לא יקשה ממנו להבין, באיזו הרגשה הלכו והולכים צבי לחבריו לקראת הקרב. הם שכל חייהם מלאו מחשבות טהר וישר, הגיגי אמונה תמימה בעתיד האנושות והרהורי שלום ואחוות העולם.
קרבן רב הקריב צבי המנוח, הוא אותו קרבן המקרב ע"י הכבש, המכריח את עצמו לההפך לזאב. זהו קרבן מוסרי ופיזי כאחד של מי שמתגבר על נפשו האוהבת את הזולת ומכריח את עצמו לרצח, על מנת שלהבא לא ירצחו עוד על פני אדמות.
תהי דרכו של צבי נר לרגלי כל אותם החולמים שהפכו ללוחמים, כדי שיוכלו אי פעם להגשים את חלומותיהם.
והוא, ינוח על משכבו הולך נכוחו.
אלכסנדר ר. ר.
מתוך "ניבנו" - עתון תלמידי ביה"ס התיכון העירוני רמת-גן
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח