טוראי צבי קליר ז"ל

עוד נשיקה אחת, עוד לחיצת יד אחת והוא נעלם. מאחריו, הרחק ממנו, השאיר בית קודר ומלא דאגה ובלבו - שמחה ואושר לקראת תפקידו.
נער צעיר הוא, עוד חלב אמו על שפתותיו וזה תמול שלשום ישב עוד על ספסל למודיו. ועתה חיל הוא, חיל הנלחם באמץ ובגאוה על ענין יקר לו מאד. על מה נלחם זה הנער יפה העינים? הוא נלחם למען הסרת כבליה של אם גדולה ויקרה, אם זקנה ורבת סבל - אמא מולדת, אשר למענה מוכן הוא להקריב את חייו הצעירים. הוא שומע את שועתה מני אלפי שנים, אלפים שנות על זרים. באזניו עולה קול דמי חבריו שנפלו למען השגת מטרתם הקדושה, דמם תובע שלומים, הוא זועק וקורא לכל העם להתנער ולהלחם שכם אחד למען חרות מולדתו.
...הנער המשיך את דרכו כשהוא מחזיק את רובהו ביתר עז ומרחיב את צעדיו. הוא צועד להחיש את נצחונו של עם שלם,
הוא שנפל לא נפל. עמנו הוא צועד בכל אשר נהיה!
חנה י.

מתוך "ניבנו" - עתון תלמידי ביה"ס התיכון העירוני רמת-גן

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.