דברי אבא ליום השלשים למותו.
שריקת גוש מתכת באויר וחשך כל עולמנו. כדור פלח את לבך, בני היקר ונפלת חלל. נפלת חלל על מזבח המולדת, ועם זה לקחת אתך את כל מגמת חיינו. שבורים ורצוצים עומדים על קברך הרענן, אב חסר אונים ואם אבודת תקוה. הרי אנו כל כך הרבה תלינו בך: חלומות נשגבים ותקוות אין סופיות. ומה עכשיו? חלל ריק מסביב, רק קבר רענן, גל-עד של עפר השארת לנו, ובמה נפרד ומה נשאיר לך, אנו! שכל חיינו היו קדש לך, אנו, שכל כך הרבה בחייך הקצרים נתנו לך; את החיים נתנו לך; סמני החיים נטענו בך, את רצון החיים זרענו בך, אנו שחנכנוך, הדרכנוך, שמרנוך, הזהרנוך, אהבנוך, נשקנוך, חיבקנוך, פינקנוך, מה אפשר עוד לעשות ולא עשינו למענך? ומה אנו עוד נוכל לתת לך הה, כמה דלים ועלובים הם החיים לעומת הממלכה הנצחית - המות. והרי כל כך קשה, אין כח לשאת, דמעה אחת ויחידה, זה מה שאנו עוד יכולים להקריב לך, דמעה אחת מלשד דמנו למען קרבננו הגדול, ולא יוקל לנו ולא נרגע.
מתוך חוברת לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.