קשה לי עדיין לקשור את שפע הזכרונות וההרגשות וליצור תמונה שלמה. כחיה היא ניצבת לידי כתמיד, אותה דמות, כל כך חיה ורוגשת...
יוסי אהב את העבודה והיה מסור לה. ער. מוכן תמיד לכל מעשה תעלול וקונדסות. גס קצת בנימוסיו - בקיצור, "צבר" כמו שהצרפתים שלנו אומרים באנחה אחרי כל תעלול.
הקלטותו בחברה היתה ארוכה וקשה. דרך רבת התלבטויות והתרגשויות. אבל משנקלט הרי הכה שורש והיה לאבר חי מגופנו.
הוא איננו. אבד הרע. אותה נפש קרובה שהיה לה חלק כל כך גדול בחייך.
נשמרו רק הזכרונות מאותו קטע חיים קצר וחיוני התובע מאתנו את המשכו.
ורודפים הזכרונות ומגיחים כצללים והרי הם מיותמים כמוני, כמונו כולנו.
כי אין תנחומים לאבדן הרע...
שולה (מתוך חוברת ליום השלושים)
מתוך "נירים מול האויב"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח