יעקב זידמן ז"ל

הגדוד השני - "הנגב הצפוני" (חטיבת הנגב)
הוקם בסוף 1944 ואיגד במסגרתו את הפלוגות ב', ה' וְ- ח'. ערב מלחמת העצמאות היה הגדוד מפוצל במסגרות פלוגתיות באזור ירושלים, בשרון ובדרום. פלוגות ב' וְ-ה' הצטרפו בסוף נובמבר 1947 אל פלוגה י"ב שעסקה עוד קודם לכן באבטחת צינור המים בנגב.
הגדוד השתתף בקרבות צינור המים לנגב בדצמבר 1948.
ב-9.12.47 נכנסה חוליית סיור בת 9 אנשים מהגדוד השני בטעות לכפר שעוט (ליד מבטחים וגבולות) ונתקלה בשוטרים ובהמון ערבים, שתקפו את החוליה והרגו שישה מן האנשים. שלושה הצליחו לברוח לנירים.
ב- 11.12.47 נהרגו חמישה סיירים, שיצאו לסייר ממערב לבאר-שבע כדי להכין פעולות-גמול נגד מקורות המים של הערבים. במהלך הסיור ליד גשר אבו רוק'יק נתקלו בערבים חמושים ובקרב שהתפתח נהרגו החמישה . שלוש גוויות הובאו בידי המשטרה למשמר-הנגב.
ב - 13.12.47 יצאו חמישה סיירים מבסיס תקומה לסייר בקו-המים ונהרגו בקרב עם מקומיים. בתחילה נתקלה בראש שבט אבו-שבאש. הוא דרש מהם להסתלק, ומשסירבו פתח עליהם באש. החוליה הרגה את השייח'. לשמע היריות נזעקו בדואים מהסביבה, ובקרב נהרגו שניים מאנשי הסיור וערבי אחד. יתר השלושה החלו לברוח, אך הם כותרו, וכדור שירה אחד הבדואים פגע ברימון-יד של אחד מאנשי הסיור. מההתפוצצות נהרגו כל השלושה.
גם ב - 22.12.47 היו חילופי יריות בין משמר-הקו לערביי הסביבה, ללא נפגעים.
ב- 24.12.47 נתקל אחד הסיורים ליד הקו בשלושה ערבים חמושים, כ- 3 ק"מ מואדי שריה. הם סרבו לעצור וברחו. הסיור ירה , הרגם והחרים את נישקם.
ב - 26.12.47, בשעות הצהריים, יצאה יחידה מהגדוד מצאלים, בכוח של שתי כיתות, על ג'יפ ומשאית ובפיקודו של יואל אודם, לסייר ולתקן את החבלה בקו-המים, בהגיע הכוח לקרבת הצטלבות הדרכים באר-שבע חאן-יוניס ("כביש הרעב"), נפתחה עליו אש מבית שעמד על גבעה, בטווח של כ- 150 מ'.
בחודש ינואר 48 נמשכו החבלות ובאמצע החודש עלתה כמות הצינורות החסרה לכ- 1700 מ'. היה ברור כי רק באמצעות שיריוניות ניתן לפקח על קו-המים, אך הן היו מעטות ועסקו בעיקר בליווי שיירות.
בחדשים הבאים פחתו מאד החבלות, אך לאחר ה - 15.5 הן גברו, בעידוד הצבא המצרי, שהבין את חשיבות המים לכוח העמידה של הישובים העבריים. בתקופת ההפוגה נוצל הזמן לתיקון המערכת ושיפורה, וכן למילוי כל מאגרי המים ביישובים.
עד אמצע פברואר 1948היה הגדוד אחראי על כל מרחב הנגב ומילא למעשה תפקיד של חטיבה מרחבית.
בפברואר 1948 קיבל הגדוד השמיני, שזה עתה הוקם, אחריות על השטח שמדרום לכביש עזה - באר שבע, (לבד מבארות יצחק, בארי ותקומה שנותרו באחריות הגדוד השני).
מאמצע מרס 1948 פעל הגדוד במסגרת חטיבת הנגב, בעיקר במסגרת מחלקתית, שאף היא פוצלה לכוחות קטנים בשל אי יכולתם של היישובים הקטנים בנגב לקלוט מסגרות גדולות ובגלל הצורך לנוע באופן רצוף בדרכים הארוכות יחסית.
הגדוד תוגבר באנשי הרזרבה של הפלמ"ח, בעיקר ממרחב חיפה (פלוגת חיות הנגב שנודעה גם בשם מחלקת משמר הנגב), שחלקה עבר אחר כך לפיקודה הישיר של החטיבה תחת הגדוד התשיעי.
במהלך אפריל נודע על זרימת כוחות של מתנדבים מצריים, רבים מהם מאנשי 'האחים המוסלמים', לכיוון עזה. כשהתמקמו בשדה התעופה הנטוש שליד עזה הוחלט בגדוד השני לבצע פשיטה על שדה התעופה, ולשם השלמת התוכנית הוחלט לשלוח חוליית סיור שתאסוף מידע.
המשימה הוטלה על כיתת לוחמים ממשמר הנגב שיצאה לדרכה באחד הלילות לקבל פרטים על המשימה, מול שדה התעופה.
בבוקר ה - 10.4.48 תקפו כ- 200 מאנשי האחים המוסלמים את כפר-דרום, ולפיכך הוחלט במפקדת חטיבת הנגב לזרז את ביצוע הפשיטה על שדה התעופה. הפקודה קבעה את ליל ה- 48 13.4 למשימה: לשרוף צריפי מגורים ומחסנים או להטריד באש. הפעולה תהיה מבוססת על פריצת משוריינים בלבד. הביצוע הוטל על מחלקת חיות הנגב ועל מחלקת בארי, שתוגברו ביחידות מהגדוד השני, 12 משוריינים בסך הכל, בפיקודו של שמחה שילוני. כדי להתגבר על גדר המחנה, שהייתה מורכבת מקונצרטינות סבוכות ומגדר דו-שיפועית, הרכיב אורי בר-רצון, קצין החבלה הגדודי, בונגלור טורפדו, שניתן להניחו על גדר ולהפעילו מתוך משוריין, בלי לצאת ממנו.
כוח המשוריינים יצא בשעה 02:40 מקיבוץ סעד ונע ללא אורות, אך נתגלה באחד הצמתים על-ידי מחסום ערבי, שפתח לעברו באש ועורר בכך את כל המחנה. שני משורייני החיפוי התקרבו עד ל - 50 מ' מהשער ופתחו באש מקלעים ומרגמות 52 מ"מ לעבר צריפי המחנה. האש חוללה פאניקה במחנה, רבים ברחו לעיר עזה ורק מעט השיבו אש לא יעילה. שלושת משורייני כוח הפריצה המזרחי התקדמו לעבר הגדר, אך ניסיונם להפעיל את הבונגלור נכשל, ונכשלו גם שני ניסיונות שעשה בר-רצון לפרוץ את הגדרות באמצעות המשוריין עצמו, משום שגלגליו הסתבכו בחוטי-התייל. בשעה 04:15 נתן שילוני הוראה לכל הכוחות לנתק מגע. לכוח לא היו נפגעים, אך הייתה תחושת כישלון, בשל התקלות הרבות שאירעו בעת הביצוע.
בליל ה- 18.04.48 - 19.04.48 השתתף הגדוד במבצע "אברהם" בו הוקם הישוב "ברור חיל".
ערב פלישת צבאות ערב כבש הגדוד את הכפרים ברייר, חוליקאת וכאוכבה (13.05.48).
בליל 18.5.48 יצאו כוחות מהגדוד השני והשמיני לחבל בכמה קטעים של מסילת-הברזל המצרית, בקו שבין עזה לאל-עריש ולקנטרה.
לאחר הפלישה השתתף בהגנת כפר דרום (18.03.48 - 23.03.48, פינוי המקום ב- 08.07.48) ויד מרדכי (19.05.48 - 24.05.48).
כמו כן נטל חלק בהגנה על בארות יצחק (15.05.48 - 30.05.48, 15.07.48).
עם ההפוגה הראשונה נשאר הגדוד בגזרתו בנגב הצפוני.
הגדוד השתתף בכיבוש משלטי חוליקאת (08.07.48) ובמבצע "מוות לפולש" ב- 18.07.48.
הגדוד השתתף בכיבוש משלט סעד (19.07.48).
מפקדי הגדוד: אורי ברנר, זאב גלזר, יצחק רבין, משה נצר.