את ברוך הכרנו קצת לפני שהתחיל להדריך אותנו. הגרעין חזר לקבוץ מהצבא והוא חזר קצת אחרי זה. אני אישית הכרתיו בזמן העבודה כיוון שעבדנו יחד בענף. מפה ומשם נודע לנו שהוא צריך לקבל אותנו תחת פיקוחו כמדריך, כששאלנו אותו, הוא הרים עיניו וניסה להתעלם: "אני, מה פתאום?".
הוא התחיל להדריך ונכנס במרץ של סופה. תבע מאתנו דברים שהיה קשה לבצע מפני שלא היינו רגילים ומעצמו תבע פי כמה. כשהתחיל להדריך היתה תקופת הבוטנים והוא היה בא אלינו אחרי עבודה של 12 שעות.
הוא הדגים לנו צורת חיים, למעשה כמעט לא חדשה, אבל אומרת הרבה, בסגנון מחשבה והעיקר היה הדוגמא האישית. אהבנו אותו מאוד את ברוך. הוא היה ידיד שלנו, ידע להשתולל אתנו וידע לומר את הנקודה: "רגע אחד, אני גם מדריך...".
היה בא אלינו בכל זמן. בלילות ואחה"צ ותמיד מצא מישהו לטפוח על כתפו, לעודד ולעזור. אני זוכר את מעמד קבלת סמלי הבוגרים. זה היה מעמד ראוי לו כמדריך שהביא אותנו לדבר שאיש לא הצליח לפניו להכניס בנו את ההכרה התנועתית של חניכי השומר הצעיר, ושיש מגמה בחינוך הזה ובצורת החיים שהוא כיוון אותנו אליה.