קורות חיים
חיים בן יהושע ולאה. נולד ביום ז' בניסן תרפ"ז (1927) בפולין. עלה ארצה בשנת 1936 עם הוריו. המשפחה התיישבה בכפר ויתקין אצל האח הבכור, משה יהלום (טייבלום), ושם למד חיים בבית הספר והתערה בחיי המקום. חיי הכפר שבו את לבו והוא היה מאושר לצאת עם אביו החורש בפרדס ולעסוק בכל עבודות החקלאות. לאחר מכן עברה המשפחה לפתח-תקוה, שם למד חיים בביה"ס לילדי העובדים, אך כבר כבן 13 עזב את הלימודים ועבר לחיי עבודה כדי לעזור להוריו. בהגיעו לגיל 16 התגייס לנוטרות ושמר בשדות העמק ובכפר-ילדים. בתקופת מלחמת-העולם השנייה עבד בבית-חרושת שסיפק ציוד מלחמתי לחזית המלחמה בנאצים. במות עליו אמו הצטרף לקיבוץ בארי ועלה עימו להתיישבות בנגב. שם החלה תקופה חדשה בחייו. חיים היה מסייר בשדות ועובר בקו המים, מכיר כל שביל בנגב וכל אוהל בדואי. רבים מהשכנים הערבים הכירוהו והוא ידע את מנהגיהם ואורחות חייהם. בקיבוץ הירבה לקרוא והיה צמא השכלה, שלא הספיק לרכוש לו בילדותו.
בפרוץ מלחמת השחרור פעל כנוטר בליווי המשוריינים והשתתף בקרבות ליד עזה, בברייר ובדרכי הנגב. בקרב ליד סעד התגלה אומץ-לבו, כשהניס יחד עם שני חבריו רבים מאנשי האוייב. ביום 3 במרס 1948 נפצע בתאונת דרכים קטלנית.
המשוריין שבו יצא נסע במהירות רבה, בגלל הסכנה, והתהפך בפרשת-דרכים ליד כפר ג'וליס. פצוע אנוש הועבר לבית החולים "הדסה" בתל-אביב ומת שם בו ביום. גם העברתו למנוחת עולמים בבית הקברות בפתח-תקוה היתה בו ביום. בן 21 בנפלו.
בדברי הספד לזכרו נכתב: "נסעת לדרכך, חפצת להתראות עם האויב פנים אל פנים . השקט היה זר לך, דם חם זרם בעורקיך והוא מצא את פורקנו במעשים. שאפת אל קרבות ומוכן היית לנפול בהם. והנה תאונת דרכים קטלנית קיפדה את חייך, והם עדיין במלוא הודם ורעננותם."