רב"ט עמיחי עמי שבדרון ז"ל

עמיחי שבדרון
הדלקת נר בן 25 בנפלו
בן זהבה ונתן
נולד בתל אביב
בי"ג בשבט תש"ח, 23/1/1948
שרת בחיל השריון, חיל החימוש
יחידה: חט' 576, גד' 128, אוג' 720
התגייס ב-נובמבר 1966
נפל בקרב
בכ' בתשרי תשל"ד, 16/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: פורט פואד
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אישה ובן, הורים ואחות

קורות חיים

עמיחי (עמי), בן זהבה ונתן. נולד ביום י"ג בשבט תש"ח (23.1.1948) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי בשיכון דן ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל", במגמה למכונאות. את חיבתו הגדולה לעיסוק במכונות ובמנגנונים ירש מאביו, ומנעוריו הצטיין ביכולת טכנית ובידיעות רבות בתחום המכניקה. הוא היה זריז בעבודתו וכל שהיה קשור בענייני רכב משך את לבו. את הלימודים בבית-הספר שילב עם עבודה מעשית במוסך "דן", והעובדים שם חיבבוהו מאוד והתפעלו מחריצותו ומדייקנותו. מעולם לא ישב בטל, תמיד חיפש משהו לעסוק בו, והיו לו "ידי זהב" וכושר אלתור.

עמיחי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1966 והוצב לחיל החימוש. לאחר הטירונות השתלם בקורס לנהגים, ובזכות ידיעותיו הרבות בתחום המכונאות הוצב ביחידת הפיתוח של החיל. בתעודת השחרור שנתנה לו כאשר השתחרר מן השירות הסדיר. כתבו מפקדיו: "עמיחי הוא בעל מקצוע מעולה. הוא ביצע את כל המוטל עליו במסירות רבה. לשביעות רצון הממונים עליו".

לאחר שחזר לחיים האזרחיים היה נקרא לתקופות של שירות מילואים וגם השתתף במלחמה בשנת 1967. על חלקו במלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". לאחר השחרור החל לעבוד במפעלי רפא"ל כמכונאי במערך הניסויים. הממונים עליו שיבחוהו רבות על כשרונו המקצועי ועל הישגיו הרבים. בשל מזגו הנוח וטוב לבו היה אהוד על כל חבריו לעבודה. עמיחי היה אדם חברותי מאוד, קל להתיידד ונעים הליכות. בהומור הדק שלו ידע לשמח ולהשרות מצב-רוח טוב. מטבעו היה גלוי-לב, דובר אמת וישר מאוד. מאז ומתמיד היה בן נאמן ומסור להוריו, רחש להם כבוד ודאג לשלומם ולרווחתם. בשנת 1972 נשא לאישה את חברתו רונית לבית בכר ובראשית יולי 1973 נולד בנם, שחר. במלחמת יום הכיפורים לחם עמי בקרבות רבים נגד המצרים בחזית סיני. ביום 15.10.1973 נתקלה יחידתו במארב של קומנדו מצרי, ליד מוצב החוף שבגזרה הצפונית, מול פורט-פואד. בקרב פנים-אל-פנים שהתפתח שם נפצע עמיחי בראשו. למחרת, ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול, השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "היו בעמיחי אומץ לב, גבורה עילאית והקרבה. הוא היה מסור וחרוץ. בעל ידע וכשרון לא-רגיל במקצועו. היה לו כוח הסתגלות לכל מצב".

משפחתו תרמה לזכרו חדר תרבות ומתקן לקירור משקאות באחד ממפעלי רפא"ל. וכן הקימה לוח זיכרון בבית-הכנסת "סיני" ברמת-גן, מקום שם עלה לתורה בהגיעו למצוות; בביטאון רפא"ל ובספר שהוצא לאור במקום מגוריו ברמת-השרון, נתפרסמו דברים לזכרו; שמו חרות על האנדרטה לזכר הנופלים מבני רמת-השרון.