יוסף חיים סויסה אלמוג ז"ל

יוסף סויסה
הדלקת נר בן 19 בנפלו
בן דליה ואברהם
נולד במרוקו
בט"ו באב תש"ח, 20/8/1948
שרת בחיל הים
התגייס ב-אוגוסט 1966
נפל בעת מילוי תפקידו
בכ"ט בטבת תשכ"ח, 30/1/1968
מקום נפילה: הים התיכון
באזור הים התיכון
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל, חלקת נעדרים

קורות חיים

בן אברהם ודליה. נולד ביום ט"ו באב תש"ח (30.8.1948) ברבט אשר במרוקו. בשנת 1954 עלתה המשפחה לארץ. לראשונה התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי "הבשור" במושב מבטחים ולאחר כיתה ז' עבר לבית-הספר החקלאי האיזורי "אשל הנשיא" ושם סיים את לימודיו היסודיים. לאחר-מכן עבר באותו בית-ספר ללימודיו התיכוניים ושם סיים אותם. בהיותו בבית- הספר "אשל הנשיא" השתתף בתחרות- ספורט הנערכת מדי שנה בין בתי-הספר החקלאים. במיוחד הצטיין במשחק הכדורגל. באותו בית-ספר השתייך גם לגדנ"ע. מלבד ספורט, אשר לו הקדיש את שעות-הפנאי שלו, היה אוהב להאזין למוסיקה: שם אהב את העבודה וכאשר היתה לו חופשה היה מיד מחפש משרה כדי להשתכר משהו ולא להכביד על הוריו בהוצאות. הוא היה קרוב מאד להוריו ואהב לעזור להם בעבודה בשטח ובכסף. והוריו אמנם תלו בו תקוות רבות שבנם יעזור להם בכל הדרוש. כן עזר לאחיו בהמשך לימודיהם והיה מטיף להם מוסר בשעת הצורך. יוסף נמשך לים ורצה לעבוד באניה ולכן עם גיוסו לצה"ל באוגוסט 1966 התנדב לשירות הצוללות, שירות אשר מאד רצה בו אף על פי שידע את הסכנות הכרוכות בכך. כמובן, שהיה עליו לעבור מבחנים שונים שדרשו רצון עז ומידת סבל בלתי-רגילה ממנו. אבל הוא היה רגיל לעבודות קשות, במבחנים ובמבדקים אלה עמד ועד מהרה נכנם לקורס מכונאים בצוללת -- וביוני 1967 הוסמך כצוללן. עם סיום הקורס עבר להמשך ההשתלמות באנגליה ובזמן שירותו הוכיח את עצמו כאיש-מקצוע המוכן להיות גם חייל קרבי בקו-האש הראשון. על מסירותו ואחריותו אשר גילה היה יוסף אהוד על מפקדיו וחבריו. הוא צורף לצוות "דקר" ויצא לאגנליה לשיפוץ הצוללת. אך כאשר הצוללת חזרה לנמל-הבית ונמצאה בנתיב-הים שבין גיברלטר לחיפה, ניתק הקשר עמה ולא נתחדש שוב; זה היה ביום כ"ד בטבת תשכ"ח (25.1.1968). הרבנות הצבאית הראשית קבעה כי תאריך-פטירתו של יוסף, בשעת מילוי תפקידו יח עם השאר, הוא יום כ"ט בטבת תשכ"ח ( 30.1.1968). כיון שהוא נמנה עם חברי-הצוות הנעדרים הוצבה לו מצבת-זכרון בתוך האנדרטה לזכר אנשי-"דקר" אשר בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. ערן שורר, בספרו "ששה ימים ב'דקר"', הנציח את שמו וזכרו של יוסף על-ידי הבאת תמונתו.