סגן ראובן שטינהוף ז"ל

קורות חיים

ראובן, בן לודויג ואנה (חנה), נולד ב-17.6.1930 בזאגרב שביוגוסלביה. היה מטובי התלמידים בבית-הספר העממי היהודי, ובילדותו כבר נטה לציונות ועמד בגאון על משמר כבודו כיהודי.

כשתקפוהו נערים נוצרים בכתה א' של הגימנסיה השיב להם באגרופו ושנים מתוקפיו נזקקו לטיפול בבית-החולים. בשעת הפלישה הגרמנית ליוגוסלביה נמלט עם אביו (אמו התעכבה בגלל מחלה והגיעה במאוחר) לצפון איטליה והם נכלאו במחנה פליטים. בהשתלט הנאצים על איטליה בנובמבר 1943 נמלט עם הוריו גם משם, נדדו ברגל, דרך הרי האלפים, עד בואם לשוייץ וגם שם נכלאו במחנה פליטים, והוא התקבל להכשרת נוער במטרה לעלות לארץ-ישראל.

בשתי הארצות הוסיף ללמוד ככל האפשר ועסק בצופיות, וב-1945 נעשה ראש הקבוצה. מיד אחרי שביתת-הנשק באירופה יצא משוייץ בשיירה של "עליית- הנוער", הגיע לארץ ב-17.6.1945 למד שנתים בכפר-הנוער בבן-שמן והתמחה בעבודה חקלאית ובטכנאות חשמל. הרבה לעסוק בספורט והדריך את הילדים בהתעמלות.

התאמן בפלמ"ח ובמארס 1947 נפצע בהתנגשות עם אנגלים. עבר עם גרעינו להכשרה בקיבוץ מעברות ומשם גויס לשירות מלא בראשית פברואר 1948.

בעמק חפר התגלה לראשונה בכח הקרבי שלו והתנהגותו כחייל למופת. כשחזר בלילה מקרב קשה על טירה, על אף היותו פצוע, סחב משדה האש את מפקדו הפצוע וגם את הנשק, שכה יקר היה אז. זה היה הקרב הראשון של המחלקה. המחלקה נכשלה, אבל הוא לא נכשל, להיפך, כאן הראה את אישיותו ואת עוז רוחו ואומץ ליבו וכאן הוא היה לדוגמא.

הוריו נפרדו, וכשאמו כתבה לו מחוץ-לארץ שישתדל לשמור על עצמו, באשר אין לה בן אחר מלבדו, השיב לה, שהחובה למולדת קודמת ולא יהסס אף רגע להקריב את חייו למענה (עוד קודם לכן, בצאתו משוייץ לארץ-ישראל ובהיפרדו מאמו, שהיה קשור אליה מאד, השאיר לה כ"אני מאמין" שלו את דברי גוטפריד קלר: "אוי לבן-אדם שאינו קושר את גורלו הוא, בגורל כלל אחיו").

נשלח לנגב, עבר קורס-חבלה ארצי ושירת כקצין-חבלה בפלמ"ח. בגלל כושרו בפיקוד והדרכה ושליטתו בצרפתית ואיטלקית, הוטל עליו לאמן את הקומנדו של המתנדבים מצפון-אפריקה ולפקד עליהם. השתתף בכל הפעולות בנגב, מילא תפקידים של קצין-חבלה, קצין-סיירים, קצין-מבצעים גדודי, קצין-מודיעין וסיורי-קומנדו מיוחדים.

נלחם בגבורה ובאומץ, היה מסור לחבריו ונפצע בהצילו חבר-קצין מנפילה בשבי. הועלה לדרגת סגן ראשון. בעיקר הצטיין בכיבוש באר-שבע, בהכריחו את האויב, בהתקפות רימונים ובלחץ גובר והולך, לנטוש עמדה אחרי עמדה, עד לכניעת מבצרו האחרון במרכז המשטרה.

בינתים טילגרף לאביו, שחזר ליוגוסלביה, שיעלה מיד לארץ. ואם כי ידע את יום בוא אביו לחיפה, לא ביקש חופשה כדי לקבל את פניו, אף כי, לא יצא מהנגב במשך כל זמן המלחמה, ושוב לא זכה לראותו, כי נפל במלחמת-גבורה במבצע "חורב" ליד עוג'ה-אל-חפיר. הוא ומחלקתו נקראו לפיצוץ גשר חשוב ונכנסו למארב מצרי. כדורי האויב השיגוהו ביום 26.12.1948 . נקבר בו ביום ברביבים.