קורות חיים
אסף, בן תמר וגד, נולד ב-ד' שבט תשל"ג (07.01.73) בתל-אביב.
את כל שנותיו חי במושב ישע שבנגב המערבי עם משפחתו. בילדותו בלטה אהבתו לכדורגל ויחד עם אביו נכח בכל משחק אפשרי. אסף למד בבית ספר "הבשור" וסיים את לימודיו במגמה הביולוגית-חקלאית. הוא הקדיש חשיבות רבה לעבודה במשק החקלאי של הוריו, חלומו הגדול היה להשתלב עם שחרורו מצה"ל בעבודה במשק המשפחתי ובהובלות במשאיות שכה אהב. קווים שאיפיינו את אסף היו אהבתו הרבה לחיים עצמם והיכולת שלו להדביק בחיוניותו ובהתלהבותו את חבריו הרבים שהיו לו כאחים ממש. הקשרים שאסף הצליח ליצור לא היו רק עם בני גילו אלא גם עם משפחות החברים שלו, של הוריו, העובדים במשק, חברי מושב מבוגרים להם דאג ועזר; כולם אהבו אותו והעריכו את אהבתו ומסירותו הרבה למשפחתו, לחברי ילדותו ולחבריו לנשק. אסף רצה לשרת ביחידה קרבית ולתרום כמיטב יכולתו, ואכן הוא התגייס לשיריון ועבר את המסלול הקבוע, צוקי עובדה, מקצועות וצמ"פ, בין הקורסים שהה בפעילות מבצעית. את המסלול הקשה עבר אסף ללא טרוניות, את אהבתו לטנק ספג אסף מאחיו הבכור ערן, מ"פ בשריון, אך דאג מאד לא לקבל שום "הנחות" - הכל כמו כולם. במהלך השרות הצבאי עלה ל"קו" בגבול הצפון. הוא לא חשש מתפקידי החייל ואף לא מהגבול, אך מפעם לפעם גבר ועלה חששו ממטעני-צד אשר לפי דבריו העמידו אותו חשוף וחסר אונים בלי יכולת תגובה, ואכן את אשר יגור בא... ביום כ"ח בתשרי תשנ"ג, 25 באוקטובר 1992, בשעה שנסע למוצב חודר בדרום לבנון, נהרג אסף מפיצוץ מטען צד ועמו ארבעה מחבריו לנשק. אסף שבילדותו ניצל מתאונת דרכים קשה וחי את חייו באהבה ובשמחה נוצח ע"י מטען צד. הוא הותיר אחריו את הוריו תמר וגד, אחיו ערן, ואחיותיו עינת ועדי, סבתותיו וסביו, ובני המשפחה כולה, את חבריו הותיר המומים וכואבים וממאנים לקבל את העובדה שיותר לא ירקוד ויצחק איתם. בן 19 היה בנופלו, הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר-שבע.