טוראי אלדו גרי (גרישנר) ז"ל

אלדו גרי
הדלקת נר בן 27 בנפלו
בן תרצה ואברהם
נולד בארגנטינה
בט' בשבט תש"ו, 11/1/1946
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 576, גד' 128
התגייס ב-26.9.1966
נפל בקרב
בי"ט בתשרי תשל"ד, 15/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מעוז בודפשט
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קיבוץ חצרים

קורות חיים

אלדו (שלמה), בן תרצה ואברהם, נולד ביום ט' בשבט תש"ו (11.1.1946) בקורדובה שבארגנטינה. הוא למד בבית-הספר היהודי בקורדובה ואחרי-כן למד בבית- הספר התיכון, במגמה החינוכית. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון היהודי, החל ללמד בבית- הספר היסודי, שבו החל את לימודיו. אלדו שאף מאז ומתמיד לעלות לישראל וחלום נעוריו היה להתיישב בקיבוץ. כשהיה בן שבע הצטרף לתנועת הנוער הציונית "איחוד הבונים" והיה מפעיליה הבולטים והמסורים, גם כחניך וגם כמדריך. בשנת 1964 לאחר שאביו נפטר, עלה ארצה עם אמו ועם אחיו הצעיר. יחד עם חבריו לגרעין הצטרף לאולפן ולהכשרה בקיבוץ מצובה. אלדו גויס לצה"ל בסוף ספטמבר 1966 ויחד עם חבריו לגרעין הצטרף לנח"ל. לאחר הגיוס עשה תקופת שירות בקיבוץ חצרים. במסגרת הנת"ל הוכשר לשמש כלוחם חרמ"ש והשתתף בקרבות מלחמת ההתשה. בסוף ספטמבר 1969 שוחרר אלדו מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל הרגלים המשורין. ביחידה זו נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר השחרור הצטרף לקיבוץ חצרים עבד בענף המטעים, והועיד עצמו להיות מחנך. הוא היה מסור לעבודתו ולביתו בקיבוץ. הוא ראה באורח החיים המיוחד שבקיבוץ דרך חיים שניסה להגשימה ולהפיק ממנה את המירב. הוא נשא לאישה את רונית חברתו שהכיר עוד בתקופת השירות הצבאי. בחצרים נולדו בנותיהם אפרת ואילת והוא היה להן אב אוהב. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), יצאה יחידתו לחלץ את חיילי צה"ל, שהיו נצורים במעוז "בודפסט". בקרב שהתפתח נפגע אלדו ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחצרים. השאיר אחריו אישה, שתי בנות, אם, אח ואחות. בני משפחתו וחבריו לקיבוץ הוציאו לאור חוברת לזכרו, בחוברת זו תארו, בין היתר, את דמותו כחייל: "אלדו לא אהב את הצבא ושנא את המלחמה, אך הלך בקומה זקופה, כמי שתכלית קריאתו לשירות נהירה לו לחלוטין. הלך ולא חזר". בחוברת כתבה אחת מידידותיו: "מעולם לא חשבתי שיבוא יום ואצטרך לדבר על אלדו בזמן עבר, דווקא עליו שהיה העתיד. צנוע היה מטבעו, כל תפקיד שנטל על עצמו ביצע בצורה הטובה ביותר, היה בן אוהב, חבר פעיל בתנועה, מדריך מצטיין, מורה מסור, בעל ואב למופת וקיבוצניק בלב. דרכו בתנועת הבונים מהווה פרשה מיוחדת במינה. הוא היה הרוח החיה בקבוצתו, פעיל ומסייע למדריך. כשהיה מדריך בעצמו, מילא תפקיד זה במרץ רב ובמסירות יוצאת מהכלל. הוא השתלם במגמת הוראה בבית-הספר התיכון וקיבל תואר מורה מוסמך בגיל צעיר יחסית. כמורה חיפש ומצא דרכים לקרב את תלמידיו לא רק לשפה העברית, אלא גם להווי היהודי ולאהבת ישראל. משברי הקליטה בעלייתו ארצה רק חזקו את אמונתו בדרך בה בחר".