סמ"ר אורי חוטר-ישי ז"ל

אורי חוטר-ישי
הדלקת נר בן 21 בנפלו
בן לאה וחיים
נולד בקיבוץ בארי
בח' באב תשי"ב, 30/7/1952
התגורר בבארי
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 14, גד' 184
התגייס ב-נובמבר 1971
נפל בקרב
בי"ט בתשרי תשל"ד, 15/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: החווה הסינית
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: קיבוץ בארי
הותיר: אב, אם, שני אחים ושתי אחיות

קורות חיים

אורי, בן לאה וחיים, נולד ביום ח' באב תשי"ב (30.7.1952) בקיבוץ בארי. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ, ושם גם סיים את לימודיו התיכוניים. אורי היה תלמיד מצטיין בכל המובנים: חרוץ ושקדן, נבון ומהיר-תפיסה. הוא ניחן בצמאון עז לדעת ולהבין, וכך נתעוררה בו שאיפה להרחיב אופקים ולהתעמק בתחומים ובמקצועות, שלכאורה נראו מנוגדים זה לזה. מוריו העידו עליו כי ניחן ברגישות רבה לספרות, ובמיוחד לשירה, ויחד עם זאת הצטיין במקצועות "יבשים" כגון המתמטיקה והפיזיקה. כבר בעודו תלמיד כיתה ב', החל אורי לקרוא עיתון. תחילה קרא רק את הכותרות, וככל ששלט יותר בקריאה, עבר לקרוא גם את האותיות הקטנות. הוא התעניין בנעשה בקיבוץ, בארץ ובעולם, ולא-פעם הפגין בקיאות וידע מפתיעים. זכרונו המופלא, תפיסתו המהירה וחריפותו הרבה, סייעו לו בפיתרון חידות מתמטיות ותשבצים.

מטבעו היה אורי ביישן, שקט וצנוע, ועם זאת התבלט תמיד בחברה והיה מקובל על הכול. תמיד מוכן היה להטות שכם ולעזור למתקשים בלימודים או לסייע לנחשלים בטיול. הוא היה חדור ביקורת עצמית ויחד עם זאת הכיר יפה את כשרונותיו וידע להגדיר את נטיותיו האישיות. אורי היה פעיל בחטיבת בני הקיבוץ המאוחד של תנועת "הנוער העובד והלומד" גם כמדריך. במסגרת החטיבה נתגלתה אהבתו לטבע ולידיעת הארץ, מהם שאב ידע רב. אחרי שסיים את לימודיו ואת בחינות-הבגרות, יצא לשנת הדרכה במסגרת תנועת - הצופים בראשון-לציון. כמדריך, ניחן בסבלנות, באורך-רוח ובהתמדה, וחניכיו העריצוהו על כך. הוא היה בן מסור למשפחתו והיה קשור אליה בלב-ובנפש. הוא אהב את חדר ההורים בקיבוץ ותמיד מצא לו עניין לעסוק בו, והיה שותף לכל החוויות של בני משפחתו. בחדר גם ארגן ערבי שירה ונגינה, כשהוא פורט על גיטרה שהייתה אחד מתחביביו הרציניים ביותר.

אורי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971, והוצב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מקצועות טנק "פאטון" ובקורס מפקדי טנק "פאטון", והתמנה למש"ק טנק "פאטון". בתקופה שלפני יום-הכיפורים, היה אורי מדריך בקורס מפקדי טנקים, שעמד לפני סיומו. כשפרצה המלחמה הוטס לסיני, ושם צורף ליחידת שריון כמפקד טנק, שאת צוותו לא הכיר. עם צוות זה השתתף בקרבות-הבלימה הקשים. בליל י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) נפגע אורי בקרב הפריצה לגדה המערבית של תעלת-סואץ, ונהרג במקום. היה זה לאחר שנאלץ לנטוש עם צוותו את הטנק, שעמד בסכנת טביעה, אחרי שנתקע בתעלת מים - והצטרף לכוח השריון שבא לקראתם. באזור "החווה הסינית" (ממערב לסואץ), נתקל הכוח במארב של חיילי חי"ר מצריים, שהיו מחופרים ומצויידים בטילים. כמעט כל הטנקים של הגדוד נפגעו או הושמדו - וביניהם הטנק שעל סיפונו היו אורי וצוותו. תחילה לא נמצאה גופתו והוא הוכרז כנעדר. אחרי-כן התברר כי נקבר כאלמוני בבית-העלמין הארעי בקיבוצו, בארי, ובבית-עלמין זה הובא למנוחת-עולמים. השאיר אחריו אב, אם, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו, הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אורי היה חייל טוב ומפקד טוב, שאפשר לבטוח בו. תמיד דאג לחבריו והושיט להם עזרה. הצטיין בפעולותיו בקרב - לחם למופת ולא איבד את עשתונותיו ברגעים קשים".

קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו ובה מדברי בני משפחתו וחבריו על דמותו.