רס"ן יצחק טובולסקי ז"ל

יצחק טובולסקי
לחדר נרות בן 40 בנפלו
בן הדסה ומשה
נולד בתל אביב
בי"ג בטבת תרצ"ד, 13/12/1933
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 576, גד' 128
נפל בקרב
בט"ו בתשרי תשל"ד, 11/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: בלוזה
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: גבעתיים - נחלת יצחק
חלקה: 66, שורה: 13, קבר: 6.

קורות חיים

יצחק (בוגו), בן הדסה ומשה, נולד ביום י"ג בטבת תרצ"ד (13.12.1933) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "ביל"ו", ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית- הספר התיכון-עירוני ב' בתל-אביב. יצחק נולד בבית ספוג אהבה עזה לכל הקשור בארץ-ישראל. אביו, שהיה גזבר ה"הגנה" בתל-אביב בימי המאבק, נפטר בימי מלחמת השחרור, כשיצחק היה בן 14. יצחק היה תלמיד טוב בבית-הספר התיכון, ובאותם ימים היה פעיל בגדנ"ע, שימש קשר בעת הקרבות של מלחמת השחרור ועבר קורס מ"כים. בנעוריו השתתף באליפות ישראל לנוער באגרוף מטעם "הפועל". הוא היה אדם אחראי ומסור לכל עניין שעסק בו. מטבעו היה לוחם, שלא ידע פשרות בחתירתו למטרה שהציג לעצמו. הוא ידע לגבור על קשיים ולהפעיל אנשים, אך מעולם לא דרש מאחרים יותר משדרש מעצמו. יצחק ניחן בכושר מנהיגות והיה כצוק איתן, מלא מרץ, חיוניות ופעלתנות. היה לו כושר מחשבה לא-רגיל, וכל כולו אדם הומאני, נעים שיחה ופשוט הליכות. הייתה לו שפה משותפת גם עם אנשי מדע וגם עם אנשי מעשה. בנפשו היה רגשני, אם כי ניסה להסתיר זאת, ואהב את הטבע ואת החיים. מאחר שלא היה מסוגל להרע ליצור חי, היה צמחוני. הוא למד מיסודה את תורת הצמחונות וחשב להיות בעתיד טבעוני, כי בטבעונות ראה דרך לתזונה נכונה, תוך התחשבות בבעלי-החיים. יצחק הצטיין ביחסים טובים עם אנשים שעבדו עמו, ותמיד היה מוכן להקשיב לזולת; מעולם לא ביטל דעותיהם של אחרים, גם אם לא הסכים עמן, אלא השתדל לשכנע בצדקת עמדתו. תמיד היה עוזר לכל אדם נזקק ולפיכך היה אהוב ונערץ על כל מי שהכירו. יצחק גויס לצה"ל בתחילת ספטמבר 1951, וכחבר גרעין הוצב לנח"ל. לאחר הטירונות ולאחר שעשה במשק שדה אליהו, נשלח לקורס קציני חי"ר. לאחר הקורס הוצב כמפקד מחלקה בגדוד נח"ל. בתעודת השחרור שלו מהשירות הסדיר צוין כ"מוכשר, ממושמע, בעל יזמה ורצון". לאחר שסיים את שירותו הסדיר, הוצב לשירות מילואים כמ"מ בגדוד חיל- רגלים. בתפקידו זה הועלה לדרגת סגן ומפקדו העריכו כקצין טוב, ישר ומסור לתפקידו, ובעל כושר ארגון. אחרי שסיים את השירות הסדיר, עשה שנה בקיבוץ עין- צורים ועבד בעיקר בפלחה. אחרי-כן נשא אישה ובשנת תשט"ז החל ללמוד חקלאות באוניברסיטה העברית בירושלים וברחובות והתמחה בתחום גידולי-שדה ומחלות צמחים. הוא עשה חיל בלימודיו ונתנו לו מענקי לימודים רבים. בוגו - כפי שכונה בפי מקורביו - היה בעל למופת ואב מסור ואוהב. למרות עומס עבודתו, הרבה לטייל עם משפחתו ולסייע לבניו בשיעוריהם ובפתרון בעיות שונות. כשסיים את לימודי התואר השני והתמחה בהגנת הצומח, עבד כעוזר מחקר והוראה במחלקה למחלות צמחים של הפקולטה לחקלאות. אולם, לדברי חברו, לא הסתפק בתיאוריה ורצה לשלבה במעשה, ומשום רצונו זה לא המשיך בלימודיו לדוקטורט. בשנת 1962 ייסד את המחלקה החקלאית בחברת "אגן" לכימיקלים והתמנה למנהל המחלקה.

נושא עבודת הגמר שלו במחלקה לפיתופתולוגיה בפקולטה לחקלאות היה השינויים בעמידות צמח שיבולת השועל למחלת חלדון הקנה, בשלבים של התפתחות הצמח. עבודה אחרת שלו, הקשורה בגילוי גזע חדש של חלדון הקנה, פורסמה בעיתון המדעי ygolohtapotyhP. הוא חקר גם מחלות-דגנים אחרות וערך את הניסויים המבוקרים הראשונים בארץ בהדברת מחלות שורש באמצעות מתיל-ברומיד. המחקר הביא עמו גילויים מדעיים חשובים, שהשפיעו גם מעשית על גידול העגבניות והדברת מחלות שורש בארץ, ופורסם בעיתונות המקצועית בחו"ל. את תפקידו כמנהל מחלקה ב"אגן" מילא בוגו בכישרון, במקצועיות, ביסודיות ובתנופה רבה, והוא תרם הרבה לפיתוח השוק של מוצרי החברה בארץ ובחו"ל. בשילוב ידיעותיו העיוניות והמעשיות היה הוא המומחה בארץ למחלות צמחים. ברבות השנים עבר השתלמויות קצינים שונות. כעבור זמן הועבר לתפקיד סמ"פ רובאים באותו גדוד. אחרי שהשתלם בקורס מפקדי פלוגות, מונה מ"פ רובאים והועלה לדרגת סרן. במלחמת ששת הימים השתתף בכיבוש דיר-אל-בלח, ואחרי המלחמה מונה לסמג"ד. באותם ימים עשה בוגו לילות כימים באיסוף כספים להקמת אנדרטה לחללי גדודו. עם משפחות החללים שמר על קשר כל השנים והשתתף עמן בצרותיהן ובשמחותיהן. לאחר שהשתלם בקורס הסבת קצינים לחרמ"ש ובקורס מ"פים שריון, הושם לחיל השריון, אך נשאר מוצב בגדודו, וברבות הימים הועלה לדרגת רב-סרן. לדברי פקודיו, היה הוא להם כאב, דאג לכול, ואף לעניינים אישיים. חודשים אחדים לפני המלחמה השתלם בקורס קציני חש"ן מתקדם, ובתעודת הגמר צוין, שהוא קצין ברמה גבוהה, יסודי ובעל יכולת ניתוח ומחשבה טובים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, התייצב בוגו ביחידתו והשתתף עמה בקרבות הבלימה בסיני. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), בעת מרדף אחרי יחידות קומנדו של המצרים, ליד בלוזה, כשהיה בוגו בזחל"ם הפיקוד בראש פקודיו, נפגע הזחל"ם מטיל כתף ובוגו נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנחלת-יצחק. השאיר אחריו אישה ושני בנים, אם ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "תקצר היריעה לתאר את בוגו, האיש ופועלו, האדם הישר, החביב והנערץ על הכול, אשר מילא את תפקידיו השונים והמגוונים ביחידתו, במסירות נפלאה ובחריצות למופת". משפחתו הקימה לזכרו לוח זיכרון עם נר תמיד; חברת "אגן" הוציאה לאור חוברת לזכרו, שכלולות בה מעבודותיו. כמו-כן הקדישה על-שמו מלגה שנתית למחקרים בתחום החקלאות; בית-הספר התיכון-עירוני דתי ב-ג בתל-אביב, הוציא לאור חוברת בשם "לזכרם", לזכר בוגריו שנפלו במלחמת יום הכיפורים, ובה רשימה על בוגו; הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית הוציאה לאור חוברת בשם "לזכרם" לזכר תלמידיה שנפלו במלחמה, ובה דברים דמותו.