ליאן שרעבי ז"ל

קורות חיים

ליאן, בתם של ג'יל ופיט ברסלי, נולדה ביום ט' באדר תשל"ה, (20.02.1975) באנגליה. אחות לניל, איאן וסטיבן.

ליאן נולדה וגדלה בעיר בריסטול שבאנגליה, השלישית מבין ילדי המשפחה. ילדה חייכנית שקשורה מאוד לשלושת אחיה.

למדה בבית הספר היסודי "מנגוטספילד", הייתה מוכשרת מאוד במוזיקה והצטיינה בלימודי המקצוע. היא אהבה לשיר ולנגן, וניגנה על קלרינט, סקסופון ופסנתר.

כשהייתה נערה, ליאן מצאה לעצמה עבודות מגוונות - בחנות ירקות, בבית אבות, ובעזרה לצעירים עם מוגבלויות.

בתום לימודיה בתיכון עבדה תקופה קצרה במשרד עורכי דין, ואז החליטה לטייל בעולם. היא יצאה עם אחיה סטיבן לצרפת, מצאה עבודה וטיילה שם כשלושה חודשים.

בגיל 20 החליטה להתנסות בחוויית הקיבוץ. היא פנתה למשרד בלונדון שגייס מתנדבים לקיבוצים בישראל, וכעבור זמן הצטרפה לקבוצה בת עשרה מתנדבים. ליאן נפגשה עם חברי הקבוצה לראשונה בשדה התעופה והגיעה יחד איתם לקיבוץ בארי. התוכנית הייתה להתנדב שם במשך שלושה חודשים ולאחר מכן לחזור לאנגליה.

במהלך ההתנדבות הכירה בקיבוץ את אלי שרעבי, והשניים הפכו במהרה לזוג. בתום ההתנדבות עזבה ליאן את הקיבוץ, ומספר שבועות לאחר מכן דפק אלי על דלתה והציע לה נישואים. ביולי 2000 הם נישאו בטקס צנוע בבריסטול, וכעבור שבועיים חגגו את חתונתם במסיבה בבארי.

הוריה קיבלו את המצב החדש, לדבריה, "כי לא מתווכחים עם ילדה מאוהבת."

היא עדיין התגעגעה למשפחה, לשפה, להומור, למנטליות ולתחושת השייכות, והקפידה לחזור הביתה לאנגליה פעם או פעמיים בשנה. ובכל זאת, בארי הפך עבורה לבית. כעבור שנים התראיינה לתוכנית הטלוויזיה "סליחה על השאלה", ושם נשאלה, "מה גרם לך להישאר?" ליאן ענתה בחיוך, "התימני. נשארתי בשבילו. בגללו."

העבודה הראשונה של ליאן בקיבוץ הייתה במרכולית. היא עוררה התפעלות בחריצותה, ובאופן שבו זכרה הכול על כולם. כעבור זמן קצר עברה לעבוד בדפוס בארי, בתחילה במחלקת הכרטיסים ומאוחר יותר בהנהלת חשבונות. ליאן עבדה בדפוס במשך 22 שנים.

ב-2007 נולדה בתם הבכורה של ליאן ואלי - נויה, וב-2010 נולדה יהל. הבנות היו מרכז עולמה של ליאן. היא טיפלה בהן במסירות ושמרה עליהן כלביאה. היה לה הומור מיוחד, והיא נהגה לצחוק איתן ועליהן מדי פעם, כי "מה שוות בנות אם אי אפשר לצחוק עליהן," אמרה פעמים רבות.

ליאן אהבה לצחוק על הכול, ובפרט על כך שעלתה מרצונה החופשי לישראל. היא השתלבה היטב בארץ והפכה לישראלית מן המניין. הוריה סיפרו בחיוך שאחרי ויכוח עם נהג מונית נאמר לה שהיא "יותר ישראלית מהישראלים".

עם זאת היה לה גם פן רציני ומאופק יותר. היא הקפידה לחנך את הבנות ברוח הממלכה הבריטית, כולל נימוסים והליכות, והכנת כל המטלות הלימודיות ללא שום הנחות.

כשהבנות גדלו אפשרה לעצמה לצאת ללימודים, ועבדה כסייעת וכמזכירה אצל רופא השיניים בקיבוץ.

ליאן הייתה חברה במועדון האנגלו-סקסי המקומי - חבורת המתנדבים שגרה בקיבוץ. יחד שתו בירה וחגגו ארוחות משותפות בלי בני ובנות הזוג. חבריה סיפרו שהיה תענוג להסתכל על האנגלייה שמדברת עברית קיבוצניקית במבטא בריטי מובהק. לעיתים עלתה על הבמה, ניגנה בסקסופון, ולפעמים שרה מעומק הלב בעברית מתובלת באנגלית.

לאורך כל השנים היא הקפידה לשמור על קשר חם וקרוב עם שלושת אחיה, שהתפזרו בינתיים ברחבי הגלובוס. לעיתים קרובות נסעו אחד אל השני. כריסטמס היה חג האיחוד המשפחתי, וליאן נסעה עם משפחתה להורים באנגליה. גם הוריה הקפידו לבקר בישראל מדי שנה וליהנות מזמן איכות עם הנכדות ועם בני המשפחה המורחבת.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד (07.10.2023), בשעה שש וחצי בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים החריבו בתים ביישובים רבים, רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, וחטפו לרצועת עזה מאות ישראלים ועובדים זרים. בהמשך התברר שחטפו גם גופות, וחלק מהחטופים נרצחו בהיותם ברצועת עזה. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו באותו יום, בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.

בבוקר זה החלה מלחמה.

לקיבוץ בארי חדרו יותר ממאה מחבלים, שעברו מבית לבית, רצחו תושבים, ירו על המבנים והציתו אותם.

כשהחלו האזעקות שהו בני המשפחה בממ"ד. בסביבות השעה 11:00 התקשרה ליאן לגיסתה נירה, ואמרה לה שהיא שומעת צעקות בערבית מחוץ לבית. כעבור זמן קצר מחבלים פרצו לביתם, חטפו את אלי, ולאחר מכן רצחו את ליאן והבנות נויה ויהל.

כמאה מאנשי הקיבוץ נרצחו באותו יום, ו-11 נחטפו לרצועת עזה. בין החטופים היה בנוסף לאלי גם יוסי שרעבי, אחיו.

ליאן שרעבי נרצחה על ידי מחבלים בביתה שבקיבוץ בארי, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023). בת ארבעים ושמונה בהירצחה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בכפר הרי"ף, שם נקברה לצד בנותיה. הותירה אחריה בעל, הורים ושלושה אחים.

על מצבתה כתבו אוהביה: "שאי קולך ברוח, לנצח תהיי בליבנו."

בעלה אלי שוחרר במסגרת עסקת חטופים וחזר לארץ ב-8 בפברואר 2025. אחיו יוסי נהרג בשבי.

אימה ג'יל ספדה: "ליאן תמיד עזרה למי שצריך. היא הייתה אימא נהדרת ורעיה מושלמת. תמיד סיפרה כמה כיף לה בישראל, כמה שהיא מחוברת למדינה... לעולם לא נשכח את הבנות היפות שלנו."

בעלה אלי, שרק בשובו נודע לו גורל משפחתו, כתב: "לא אשכח את הצניעות, את האכפתיות וטוב הלב... ליאן, נרצחת באכזריות שאין לה הסבר, בפשע שאין לו הצדקה, אבל גם ברגעים הקשים אני נאחז במה שהשארת. אהבה אינסופית, שמחת חיים, זיכרונות של אור. העולם חסר אותך, ליאן, ואני - חסר אותך בכל נשימה."

הבת יהל הייתה שחקנית כדורגל מוכשרת ומבטיחה. בחודש מאי 2025 נערך טקס מרגש להנצחת ליאן, נויה ויהל באצטדיון של קבוצת הכדורגל "הפועל מבנה" בפתח תקווה. הטקס נערך לפני המשחק האחרון של העונה, בנוכחות אלי שרעבי, בני המשפחה וכ-3,000 אוהדים.

במעמד זה הוכרז כי קבוצות הילדות והנערות של המועדון תיקראנה על שמן: "בכדי לשמר את זכרן וכדי שסיפורן ימשיך להיות חלק מחייהן של ילדות ונערות שחולקות את החלום שלה, קבוצת ילדות ב' של המועדון תיקרא מעתה 'הפועל יהל פ״ת', קבוצת ילדות א' תיקרא 'הפועל נויה פ״ת', וקבוצת הנערות תיקרא 'הפועל ליאן פ״ת'."