מעין בר ז"ל

קורות חיים

מעין, בתם של תמר ואסף שלוי, נולדה בג' באדר תשי"ח (23.02.1958) בקיבוץ בארי. בת לאב ממייסדי הקיבוץ. אחות צעירה לעמית ועידית.

גדלה והתחנכה בקיבוץ בארי. למדה במערכת החינוך של הקיבוץ. נערה תוססת, נמרצת וחברה בנבחרת השחייה של הקיבוץ.

בת מסורה להוריה ואחות אוהבת ותומכת באחיה ובאחותה. הקפידה להתייצב מדי יום לארוחות משפחתיות אחר הצהריים ושמרה על קשר הדוק עם כל בני המשפחה.

אחרי לימודיה התגייסה לצבא ושירתה בפיקוד דרום בבאר שבע.

כשהשתחררה, עשתה שנת שירות שלישית בקיבוץ אילות שבנגב, שם עבדה עם ילדים.

בשובה לבארי עבדה שנים רבות כמטפלת בבית הספר.

מעין ויובל בר הכירו בקיבוץ. הם למדו בילדותם בכיתות מקבילות, אך האהבה ביניהם התעוררה רק אחרי שהשתחררו מהצבא. באחד הימים, חתולתה של מעין טיפסה על עץ ופחדה לרדת. יובל, שהיה אלוף בטיפוס על עצים, נחלץ להציל אותה.

באוקטובר 1983 נישאו, ולבני הזוג נולדו ארבעה ילדים, תום, מורן, נוי ואיתי. בראשית שנות התשעים, הצטרפה למשפחה קרן אלנקרי, שהייתה ילדת חוץ והפכה ל"אחות הגדולה". מעין הייתה אם שידעה לתת חופש לילדיה, אך עם זאת גם להציב גבולות. בני משפחתם מספרים על זוג אוהב שעל אף השוני ביניהם, יצרו עולם שלם של זוגיות, ואינספור חוטים דקים חיברו אותם יחד בקשר הדוק.

בהמשך, הייתה אם הבית של בני משק בשנת חופשה (במב"חים), עובדים שכירים צעירים שאינם בני הקיבוץ. בלטה בנועם הליכותיה ובחיוכה המאיר. סיפרה נועה: "אני זוכרת את מעין מהשל"ת (שירות ללא תשלום) הראשון שלנו בבארי בשנת 1990. אישה מקסימה, תמיד מחייכת עם שיער צבוע לאדום, נראית בובה. מעין הייתה אז אחראית חדר אוכל והסתובבה עם חלוק תכלת בחדר האוכל. כולם רצו לעבוד אצלה כי הייתה אישה נעימה וחייכנית".

בהמשך דרכה עבדה במחסן הבגדים וניהלה את המועדון לחבר.

כשיצאה לגמלאות, אהבה ללכת יחפה בשבילי הקיבוץ, בשמלות פרחוניות, שיער אדמוני וציפורניים צבועות לק בצבעים שמחים. קיבוצניקית בכל נימי נפשה, שמעולם לא חשבה לעזוב את בארי.

משבגרו ילדיה והקימו משפחות זכתה ליהנות מנכדים. הייתה סבתא מסורה ואוהבת שהרעיפה אהבה על ששת נכדיה.

אישה שמחה ואופטימית שכל פגישה איתה נפתחה בכוס קפה. אהבה לבלות בבתי קפה ולטייל בארץ ובחו"ל, במיוחד ביוון ובאיים.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום נרצחו למעלה מתשעים מחברי קיבוץ בארי, ואחרים נחטפו לעזה.

מעין בר נרצחה יחד עם בעלה יובל על ידי מחבלים בביתם בקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והיא בת 65. הובאה למנוחות בבית העלמין בקיבוץ רביבים, לצד בעלה. הותירה אחריה ארבעה ילדים, נכדים, אח ואחות.

על מצבתה כתבו אוהביה: "מלכת הממלכה שלנו, נאהב ונתגעגע תמיד".

כתבה אליס: "היית אדם מדהים עם תרומה מדהימה לקהילה, מתמידה ונהדרת באישיותך. את ובעלך יובל הייתם זוג מדהים וכה מעורר השראה".

חברי הקיבוץ כתבו עליה ועל יובל: "אהבתם לבארי, אבל יותר מכך, אהבתם זה לזה הגדירה אותם בחייהם ובמותם. זכרם טבוע בילדיהם, בנכדיהם ובכולנו".