מתוך יומנו: התחיל לכתוב ב- 21.5.46 בחלב שבסוריה
אני, שאף פעם לא הרגשתי ולא חייתי חיים נוחים ומאושרים ולא הייתי בבית יפה ומהודר אבל בכל זאת תמיד אני שואף להגיע פעם לזאת.. מרגיש אני, שמשהו חסר. משהו בחיים - אני לא נהנה מהחיים וברור לי, שזה הזמן לחיות חיים מאושרים ויפים, כי זהו הזמן שלי. הזמן יחלוף, בן האדם בא רק פעם לעולם. רוצה אני להגיע למשהו וחוסר כשרון הדבור מונע ממני הרבה, בעיקר בחברה.
כל הרצונות לחיים נוחים ויפים - יש בהם עכוב. וזוהי החברה הזאת שאני נמצא בתוכה, הם כבר חיו חיים יפים ונוחים ועכשיו חולמים הם על חיים פשוטים, כמו שאני חי אותם עכשיו. ואיני יכול לעזוב אותה, מפני שאין לי חברה אחרת, ששואפת את שאיפותי ואני מרגיש את חובותי למלא את צו השעה ואין אני צריך לעמוד בצד אלא להיפך להיות אחד מהבונים, אחד מהיוצרים אבל עוד אני נאבק בתענוג שלי, שאף פעם לא זכיתי לו.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.