קורות חיים
בן אברהם ולאה. נולד ב-1924 בעיר חלב שבסוריה. היה מטובי התלמידים ב"תלמוד תורה" בו למד ידיעות כלליות בערבית, צרפתית ולימודי יהדות בעברית, בתרגום והסברה בערבית. היה חבר בתנועת- הצופים היהודית-צרפתית.
לאחר שאחיו עלה ארצה פגה התעניינותו בלימודים ואמר ללכת בעקבות אחיו. ביומנו כתב: "בהיותי בגיל 13 בדיוק, עזבתי את בית הספר. מהו הגורם שדחף אותי לעזוב - מחשבה אחת עלתה בדעתי והיא לעלות לארץ ישראל." עזב על דעת עצמו את בית-הספר בשנתו ה-14 והחל לעבוד בבית-חרושת לסריגה כדי לאסוף חלק מהוצאות הדרך.
בראשית 1943 העפיל לארץ עם הוריו ברגל דרך גבול הלבנון. הם התיישבו בחיפה. יצחק נכנס לעבודה כמתלמד בבית-דפוס והגיע לרמה מקצועית גבוהה. משכרו תמך במשפחתו. נודע לטובה בשקידתו ובהתנהגותו. הצטרף לשבט 'ביל"ו' של 'הצופים' והיה מראשוני החברים והפעילים בקבוצת 'חלמיש', בה התחנכו הנערים ילידי חלב. הצטרף ל"נוער העובד" ובערבים היה משתלם בלימודים בבית-הספר "במעלה" של התנועה.
רשימות יומנו וסיפורי חברים מאותה תקופה מעידים על להט ציוני ולאומי ועל שאיפה להשתלמות והתפתחות נוספת. הצטרף ל'הגנה' ולאחר שסיים קורס מיוחד שירת במחלקה הערבית של הש"י. גם לאחר פרוץ המאורעות בארץ המשיך בשירות מסוכן זה והיה עובר לקוי האויב כערבי ומביא משם ידיעות צבאיות חשובות. אך הוא לא הסתפק בשירות זה, שנראה שקט וקל בעיניו, דרש להעבירו לפעולות קרביות.
אחרי דרישותיו המרובות הסכימו סוף-סוף מפקדיו לוותר על שירותו והוא הצטרף לגרעינו הצופי בפלמ"ח. השתתף בכיבוש רמלה ולוד. הועבר עם חלק מגרעינו לנען, לגדוד של חטיבת "הראל", והשתתף בקרבות ירושלים בתקופת המצור. אחרי פריצת המצור הועבר עם ההכשרה שלו לחלק השני של הגרעין הצופי, אחד שבנגב הנצור.
גמר קורס לקלעים והשתלם גם במכונות "פיאט". היה מטובי היורים ביחידתו ובתפקיד זה השתתף בפריצת הדרך לנגב.
נפל בקרב ליד עיראק אלמנשיה ביום 16.10.1948 נקבר בגת. ב- 29.9.1949 הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנחלת-יצחק.