לבטים
... ספרתי לכם לא פעם שבבית מדברים על לבי השכם והערב שעלי לנצל את האפשרויות המצויות בידי ללכת ללמוד, להשתלם, ורק אז לגייס את כל עצמי, עם כל הצידה שבילקוטי, למאמץ עילאי למען העם. אפילו אתם שניכם כנראה בדעה זו - וברוח זו כתבתם את דבריכם.
ואולם מתעלמים אתם מדבר אחד. בענין זה צריך להחליט לא בעוד שלש שנים יש להחליט כבר עכשיו!
יתכן שאתם תמהים מעט על הדברים אשר אני כותב כעת, אולם מיד אסבירם: יודעים אתם, שכיום הזה מרבית מעייני, ממש כמרבית מעייניכם, נתונים לדבר אחד: לגדוד, לתנועה, ואצל צביקה ואצלי - להדרכה. ביה"ס, למודים, קריאה ונגינה - כל אלה הם מבחינת דברים ממדרגה שניה לגבי אותו ענין עיקרי. וכבר פה ניצבת השאלה: האם נכון הדבר שאנו מתמסרים כל כך לאותו ענין ושהתמסרותנו היא על חשבון ביה"ס וכל הקשור בלמודים? - האם לא טוב יותר שנעזוב כעת את כל הענינים המעסיקים אותנו ונתמסר לגמרי ללמודים ולקנית ידיעות כדי שאח"כ נוכל לצאת מצוידים לעזרת העם?
כן. ההחלטה בדבר זה היא מכריעה בשביל אורח חיינו בימים אלה. האם נמשיך כשם שנהגנו עד עכשיו או שנעזוב הכל ונתמסר להכשרה עצמית?
על נושא זה סבבו שיחות הרבה שהיו לי בזמן האחרון עם הורי. הם טוענים שאני מחמיץ הזדמנויות ואפשרויות שיש לי לפתח את עצמי, ואומרים: "משום מה צריך אתה להוציא שעות על הדרכת אחרים, בשעה שאתה צריך עוד כל כך הרבה להדריך את עצמך?"
השיבותי להם שאני יודע שהשתתפותי בפעולות מכינה אותי לעתיד במידה לא פחותה מהלמודים. אני יודע שע"י הדרכה אני עוזר לאנשים צעירים ממני "לעלות על הפסים". אני יודע את כל הדברים האלה ולכן קשה לי להכריע את הכף. קשה לי להחליט מה חשוב יותר, ועל מה עלי לותר בשביל מה.
בידי יש אפשרויות חמריות ואולי גם רוחניות להמשיך וללמוד אחרי גמר שמונה כתות. ויכול אני לעשות כן אולי גם מבלי לבגוד במטרה שאליה אני חותר. אוכל עם גמרי את חוק למודי להתמסר, ביחד עם כל מה שרכשתי לי, לא לקריירה פרטית, כי אם לעבודה למען העם, ואפשר שבגלל הידיעות הנוספות שארכש לי אעשה זאת ביתר יעילות.
לעומת כן יש דרך שניה, ולפי שעה אני רואה בה את דרכי. אחרי השמינית חשבתי לצאת עם כל חברי להגשמה מעשית, פשוטו כמשמעו. כי איני יכול לעשות דין לעצמי ולהחליט שלי יש אפשרויות מיוחדות במינן ולפיכך רשאי אני לפרוש מכלם ולהמשיך ללמוד. ומה אם יאמר כך כל אחד? מי ילך איפוא לעבודת ההגשמה היסודית - התישבות חקלאית? ומנין לי שאם אמשיך עוד במשך שנים ללמוד עדיין אשמור על אותה מטרה שאני מציב לפני כיום הזה ולא אמירנה באחרת? הן רבים וטובים ממני הבטיחו שהם עוזבים את חבריהם בקבוץ ובקבוצה כדי ללמוד, ואחר ישובו - ובסופו של דבר חזרו העירה ונשתקעו בה.
מתוך "חברינו שנפלו"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.