... משכביתי את האור בשעה מאוחרת בלילה, עדיין לא יכלתי לעצום עין, ובעוצמי כה את עיני בחשכה החלו פתאום מופיעות לפני תמונות מוזרות שמקורן היה בודאי במה שקראתי במשך היום. מתוך החשכה נתבהרה לפני לאט לאט תמונה נוראה של שיירת פליטים לאין קץ המשרכת את דרכה במדבר איום, מכוסה לארכו ולרחבו פגרים... התמונה נעשתה ברורה ומוחשית מרגע לרגע, ודמויות איומות בלטו מתוכה. פה ראיתי זקן שחוח, בעל פנים מצומקים ונובלים, שבלויי סחבות על שארית גוו מגלים את מחשופי גופו המלאים פצעים ומורסות נאלחות וזבות מוגלה; ושם נתקל מבטי בפגר מושחת מראה, שזה מכבר אבד לו השם אנוש ולמראו אחזתני חלחלה. והדמות הלכה וקרבה אלי, הלכה וגדלה ונעשתה יותר ממשית. הרגשה סתומה ומוזרה אפפתני. היתה זו אימת זועה מפני הסיוט האיום שקם ונתממש לנגד עיני. מבלי משים שלחתי את ידי, גששתי ותפשתי את כפתור המנורה, עוד רגע - והחדר הוצף אור. הסיוט הנורא שעדיין ניצב לנגד עיני הלך ונמוג במהירות, עד אשר נעלם כליל.
... למחרת הקיצותי בשעה מאוחרת, כשלאות מכבידה על כל אברי ונפשי שרויה בדכדוך ודכאון. אי מזה נתגנב ובא זכר ליל אמש, ובעקבותיו נחשול חדש של מחשבות: "הה, הארמנים עם אומלל! משום מה עלתה לו שיהיה מובל אין אונים אל המות כצאן המובל לשחיטה? משום מה - ואני נמלאתי זעם אין אונים - יכלו התורכים נטולי הרגש, האכזריים, המושחתים, שואפי הדמים למוץ את לשד קרבנותיהם באין מפריע? מדוע שלט הרשע על הצדיק, הנתון בידי אויבו הרשע לשבט ולחסד?"
ניסיתי להרגיע את עצמי. הצעתי לעצמי תשובה על שטף השאלות: הלוא למעלה משתי עשרות שנים עברו מאז, אכן למעלה מעשרים שנים תמימות עברו מאז - התפרץ זרם חדש של מחשבות טרופות - ולאן מועדות פני האנושות? לו לפחות היו אלה מעשי ההתעללות האחרונים של אדם ברעהו. לו לפחות, בנקוף השנים, היו הרשעים פסים מן העולם, ויסודות חדשים של צדק, של אחות הבריות, היו הבסיס לעולם מתוקן, טוב יותר. אך לא! דור חלף מאז, והאדם אך נעשה מושחת עוד יותר. לא בפרגולים יכה הרשע את קרבנותיו היום. מכונות יריה לו, לרצחם בהמוניהם! ולא לציה ושממה יגלם כדי להשמידם, אמצעים חדישים לו לבצע את זממו - לתאי הגאז ישליכם! ופגרים לא עוד ירקבו באין קובר. בטרם יהרוג הרשע את קרבנותיו, יאלצם לכרות לעצמם קבר במו ידיהם!!!
כן, מליוני אחים ואחיות נהרגו כך ע"י חית הפרא הנאצית. גורלם היה מר ונמהר שבעתיים מגורל הארמנים בתורכיה. כן, מליוני יהודים - מיטב בני האומה הישראלית - נשמדו תחת מגף הרצח הנאצי!
ובטרם השמדם, אילו עינויי תופת ניטל עליהם לשאת! אכן, רק ברגעים כאלה משיג אנוכי את גודל האסון: את הגורל האיום שנפל בחלק אחינו באירופה.
והנפש מתעטפת, ומחשבות נוגות חולפות במוחי...
מתוך "חברינו שנפלו"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.