לפעם הראשונה אני מספיד חבר יקר, אינני יודע איך להספיד אותו בבכי, באנחות או בדברים: אי אפשר לכבות את האש שבלב את הסערה שלא מוצאת לה בטוי, אי אפשר לשכוח את אותו חיוך רגשני, בישני, פזיז, מלא חיים וכולו מרץ אומר אהבה ומבטא געגועים.
אני זוכר אותו ביום הראשון לבואי ארצה במעוז. הוא לקח אותי ביום עבודתי הראשון לאורוה והראה לי איך לרתום את הפרדות. ותיכף הכרתיו - עליז ושמח, זריז, רץ ראשון לכל דבר עם "לא" איכפתיות כזאת, בלמוד דברים היה מצטיין:כל דבר חדש היה נקלט במוחו מהר. חסרה לו ההשכלה המספקת, גם מעט זמן היה בתנועה בחוץ לארץ. ותמיד, לא הסתפק במה שהשיג - תמיד שאף ליותר והיתה לו מלחמה פנימית עם עצמו. קודם רצה לעזוב - אמר שהקבוצה אינה בסדר, לאחר זה ניסה להתגייס אך לא שהה הרבה זמן מחוץ להכשרה - הוא לא יכול לחיות מחוץ לחבריא שלו - חזר, אך רעיון ההתגייסות מלבו לא פג. הלך לכל עבודה קשה. באלונים היה תמיד עובד חוץ. והתרגש לא מעט כשעבד בשביל קופת הגרעין. היה לו בטחון גמור בעצמו. כשחזר מהשמירה בכפר אוריה הביתה ספר עד כמה ששמירה זו נתנה לו ניסיון ומצא יכולת גדולה בעצמו. וכשנדרשו שני החברים מהקבוצה, עשה את כל המאמץ שדוקא הוא יהיה אחד מהם. היה מועמד לקבוצת הבנין, והתלבט קשה עם עצמו אך רצונו העז להתגייס התפרץ בהרגשות כשהוחלט עליו באסיפה. למחרת הוא נפרד מכל חבר בקבוצה, גם במכתבים התקשרתי אתו. ולאחרונה פגשתיו לאחר תקופה ארוכה - בנען. וגדעון השתנה לא מעט, הספקתי לשוחח אתו - אני מדבר והוא מביט אי שם רחוק מטרתו היא יותר נשגבה, אמר לי:"נכנסתי להוי חיים חדש, לפני שדה נרחב לפעולה וכל התנאים עומדים מולי". ורק מספר ימים לפני שקרה האסון פגשתיו - רצה מאוד שנצטלם יחד, אך את התמונות טרם הספיק לפתח.
גדעון לא התבטא הרבה, לא בצבור ולא על הניר, היה מאד רגיש, דבר אחד מאוד העיק עליו ביחוד בימים הראשונים בארץ, עם כל מכתב שהגיע מהוריו היה עצוב, איך הוא עזב אותם לאחר שגדלו אותו. מהרגשה זאת לא היה משוחרר, וברגעים אלה היה כמו ילד תמים, לא הלם אותו מעשה שלא כשורה. נער רך היה עוד רק שהתייצב מול החיים ורצה לעלות ועצר באיבו - נעצר לעד. הוא אהב את החיים ומתוך העבודה גם לא שם לב לחייו.
במערכה כבדה אנו נתונים, ולא בידנו הבררה. יום יום וחלליו ודוקא הצעירים שביננו נופלים במערכה - כך הוא גורלנו של עם הנאבק על קיומו, ומי הם הצעירים? אלה הם מיטב הנוער - הנוער שמגשים את כל התפקידים החלוציים בארץ וזה פוגע בך ברגע שאתה מכיר את האדם מקרוב- בחיי יום יום פשוטים בהצלחותיו ובכשלונותיו.
וגדעון נפל במילוי התפקיד - לא האמנתי עליו שיעמוד כך במבחן. הצער הוא יותר גדול כי איננו יכולים לבטאו. כך אין להאמין שגדעון איננו. סמל החיים היה, רענן ותוסס.
זכרו ישאר בנו בכל ניצוץ של שמחה - יהי זכרו ברוך!
יואב
יומן הצופים ב' - בארות (דברים ביום השלושים)
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח