אסף!
סלח לי שלא אמרתי את דברי בערב האזכרה, הן לא יכולתי לדעת שחבריך ישתקו ולא ימצאו מה להגיד. ולי היה מה לומר לך.
בקראי על האסון שקרה לכם נזדעזעתי, כמו כל אחד מאתנו; אבל בראותי את תמונתך על הארון נזדעזעתי פי כמה: הן אני מכיר אותך! ואיך יכולתי לעבור כל דפי העתון בקראי את הידיעה הנוראה ולא להבין ששם נפלו חברי, ידידי... ולא רק אותך הכרתי, את כלכם הכרתי. ארבע שנים התגוללנו יחד באוהלים, קורסים, מסיבות ואמונים. יחד סבלנו ויחד היינו מוכנים למסר את נפשנו. לא הכרתיכם בשמותיכם הפרטיים, אבל אין זה חשוב... ידעתי את מחשבותיכם, הכרתי את שיחותיכם ליד המדורות - ידעתי את הכאב שכאבתם בזמן "ההפוגות" למיניהן. הריני רואה את החיוך המרחף על פניך ביציאה לסיור האחרון. - "אל תדאג, יהיה בסדר, סמוך"... - אמרת לצעיר בחבורה שהתרגש יותר מכולם.
כן, את החיוך שלך ואת הביטויים לא שכחתי. הכרתיך אסף, טוב מאד. יותר טוב ממוריך וממדריכיך ובגלל זה לקחתי על עצמי לכתב מלים אלה:
כשקראתי שנהרגתם בלי להגן על נפשכם (כך הודיעו בעתון), התבישתי בפני עצמי. לא יכלתי לדבר על כך עם אנשים. למה לא התגוננתם? וסלח לי אסף על מחשבותי אלה. איך יכלתי להאמין לידיעות כוזבות אלה? וכשמסרו שנשארת עם עוד אחד לחפות על נסיגת חבריך, התגאתי בך. זוכר אני ויכוחים על גבורה, בעיני היה לסמל הגבורה אותו מפקד שהופעל אצלו הרימון בזמן השעור בחדר ורצה לזרקו החוצה. בפתחו את החלון ראה ילדים משחקים בחצר. הוא השאיר את הרימון בידו כדי לא לסכן את חיי הילדים, אם כי ידע שישאר בעל-מום לכל ימי חייו. והן במעשיך יש יותר גבורה, ידעת מה יהא סופך. הצעקות של ההמון הפרוע לא הטילו ספק בלבך. היית בטוח במעשיך. מה היו מחשבותיך ברגעים אלה? דאגת לשלום יתר החברים היצליחו להמלט או לא. לא היה לך אפילו זמן לחשוב על ההורים. בקשת מהם רק סליחה בעד המעשה, ועל יצחק חשבת? כן, אני בטוח שחשבת, אבל ידעת שזוהי דרכך, לא היו בלבך שום פקפוקים במעשה שעשית, אסף, החדרת בי אמונה ובטחון בכוחותי. הן לא היית הרבה יותר טוב ומוכשר ממני. חונכנו אצל אותם המדריכים, גדלנו באותה האוירה. תמיד שאלתי את עצמי איך אתנהג ברגעים קשים בקרב. האם לא אכזיב את עצמי ואת מחנכי? ואתה חזקת בי את ההכרה שאעמוד בנסיון. וגם שאר חבריך יעמדו בנסיונות קשים ויתנהגו כראוי.
סלח להם אסף, בעד השתיקה באותו ערב שבת. הם אינם רגילים לדבר, כמוך וכמוני יודעים הם שאין צורך בנאומים. חשובים הדברים הפשוטים של החבר, הידיד היוצאים מן הלב. אל תצפה להצהרותינו על נקמת דם. האם אנחנו צריכים להצהיר שאנחנו מוכנים ורוצים לנקום? האם לא היית מוכן לנקום אחרי מעשה גשר א-זיב? הן הסתובבת אז כמטורף שבועות, וחכית ליום הפקודה. גם חבריך כמוך מחכים לפקודה, והיא בוא תבוא וחבריך ינקמו!
"זכר את אשר עשה לך עמלק". ואנו זוכרים ונזכר!...
חבר
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.