עודנו ילד בן עשר כאשר יצא למלחמה. הוא ברח מהבית בראותו יהודים מובלים לטבח ולא נענה להפצרותיה של אמו להשאר, ביערות פולין ורוסיה נלחם את מלחמת הפרטיזנים. אחר כך הצטרף לצבא האדום בתור קצין אחרי שסיים את בית הספר לקצינים, בגמר המלחמה חזר גרישה לפולין ולאירופה ועבד בארגון העליה.
בהגיעו ארצה בא אלינו - בחור חסון ובריא והשתדל להקלט בתוכנו, לשלב את חייו בחיינו; אבל המלחמה מנעה בעדו והוא לא הצליח בכך.
גרישה בא על ספוקו ומצא את מנוחתו בלחמו את מלחמת השחרור, המלחמה בשבילו טרם נסתימה, היה זה ההמשך. האויב הוא אותו האויב אבל הפעם בדמות אחרת. המטרה היתה אחת והיא להשמיד אותנו. הוא נחלץ למלחמה הזאת כפי שנחלץ למלחמה שקדמה לה. זכורני, איך שבא אלינו בהתחלת המאורעות כמפקד על משוריין. הרגשתי אז שכל תנועה מתנועותיו מבטאת אומץ ונכונות.
מה שלא הצליח האויב הנאצי לעשות - הצליח האויב הערבי. על יד אחד המחסומים שבכפר הערבי "בריר" שחסם את דרכי הגישה לנגב וניתקו קבל גרישה פקודה לרדת מהמשוריין ולפוצץ את המחסום תחת מטר יריות של האויב שהסתתר במרחק קצר, וברדתו לבצע את המשימה פגע בו כדור האויב והוא נפל בו במקום.
גרישה לחם במערכה הארוכה והממושכת לשחרורנו ולעצמאותנו החל בגולה בגיטאות פולין, ביערות, בצבא האדום, בארגון העליה ונפל על שחרור הנגב.
אבנר
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח