על אריה יכולתי לסמוך בכל. בבוקר בהתארגן התורנים להליכה למטבח הכללי (הפולני) לקבלת האוכל לכל המחנה, הלך אריה בראש, למרות שהיו הרבה יותר מבוגרים ממנו. שמר על הסדר והפליא מכותיו לשקצים שהתנכלו לחבריו בעוברם את המחנה הפולני.
בבוקר השכם, כשניתנה האות לקימה, היה זה אריה שקפץ הראשון על רגליו ובנועם ועדינות עזר לחבריו, המתקשים להתעורר ולהתלבש. לא פעם היה מתייצב לידינו, המדריכים ועוזר בבדיקה שגרתית היום-יומית: האם הילדים רחצו ידיהם ופניהם, האם הצפרנים קצוצות ואזנים נקיות. היתה לו השפעה גדולה על חבריו. לא פעם בהתקרב משבר בין הילדים לבין המדריכים בעניני משמעת או התנהגות, היינו פונים לאריה והוא בחום, בנועם או בדבור נוקשה היה משפיע לטובה על חבריו לקבוצה ומונע צרות.
אריה נפל בקרב עם ארבעת חבריו לנשק, כשבוע ימים, לאחר החלטת האומות המאוחדות בדבר הקמת מדינה יהודית. אפשר לציין, שהיה בין הראשונים שנפלו במלחמת השחרור בדרך להכרזת עצמאות ישראל.
מ.א.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח