חברות מהי?
בראש וראשונה חייבים אנו לדעת להעריך חבר, כיון שכל חבר נוסף מהווה כוח בחברתנו. אנו מחכים לקלוט חברים, כי זה נחוץ מאוד לחברה בהתפתחתה, המשכה וקיומה. כל חבר איזה שיהיה, יוסיף תמיד משהו. אחד במידה ניכרת יותר ושני פחות. במשך הזמן מושפע כל חבר מפגר, במידה רבה, מן החברה כולה. אל לנו לפסול חבר שאין ביכולתו להועיל חברה, להיפך, עלינו לקרבו ולעודדו עד כמה שאפשר, לתת לו את כל האפשרות להתפתח.
כידוע נפגשים כל החברים בדרך כלל בביתנו - בית הנוער העובד, הן בימי החופש, שבתות ומועדים, והן בימי חול. תמיד ביתנו פתוח לכל. פעם נפגשתי שם במקרה עם חבר של אחת מחברות הנוער שבאחד המשקים. סקרנים הינו לדעת מהמתרחש בחברה שניה. החלפנו רשמים על הישגיה, מעלותיה וחסרונותיה של כל אחת מהחברות. באותה שיחה נתקלתי באחת השאלות הכאובות, והיא: הוצאת חברים מהחברה. הוא סיפר לי כי לפני זמן לא רב הוציאו חבר מחברתם, מסיבת התנהגות גרועה. דעתי היתה שלילית למעשה זה, כי עלינו לחנך חבר כזה ולהתמסר אליו במיוחד. שגיאה גדולה היא ואפילו פשע חמור אם ישלח חבר כזה מהחברה. לא תהיה לו לחבר זה חברה שתוכל להשפיע עליו לטובה. הן חבר זה יהיה עזוב, ללא עתיד וימשיך במעשים לא רצויים גם הלאה. אמנם, על החברה הוטל תפקיד קשה: לחנך כל חבר שנספח לחברה. החברים הבאים לחברה לא כולם באים מבתים טובים ואמידים. יש ולמשפחה אין יכולת לחנכם עד גיל הבגרות. על החברה להתמסר לחבר זה, לחנכו, אם גם יארך הזמן. עלינו לא להשלים עם הגורל ולא להכנע. חינוך מתמיד ורצון טוב מצד כל החברים מוכרח בסופו להשפיע לטובה. כזאת היא הדרך אשר עלינו ללכת בה. דרושים כאן: סבלנות, רצון, יחס הוגן חברותי ומשפחתי ממש. ואחרי הכל אני חושבת שהדבר תלוי לא רק בחברה עצמה, אלא במידה ניכרת גם בחבר עצמו, אבל בחיבורי זה שמתי את הדגש בעיקר על תפקיד החברה.
מרים שחור
מתוך "יד לשמונה"
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח