ב' באייר, עם שחר
- ספר על המקרה והנסיבות באותו יום ב' באייר תש"ל.
- אריה היה חיל במחלקת החבלה שלנו. הוא נטל חלק בפעילות השגרתית הנהוגה לאורך הקו. יום יום, עם שחר, טרם פתיחת שערי המוצבים לתנועה, עוברים החבלנים שלנו על כל הדרכים. הם בודקים אם לא קרה משהו - עקבות כלשהם, מיקוש, חבלה וכו'. החבלנים הם למעשה ה"עיניים" של הכח היושב באזור, והם נחלקים לקבוצות המחלקות ביניהן את הגזרה לגזרות משנה.
באותו בוקר קמו החברה ב-4.30 לאותו סיור שגרתי. הבקורת מתבצעת כך שהחבלנים הולכים ברגל ואילו אבטחה נוסעת אחריהם כל הדרך. הם מאובטחים ע"י מקלען, חובש, וכמובן נהג הרכב. סה"כ 6 איש. המחבלים הירדניים יושבים זה זמן רב בתצפית ועוקבים אחרי צורת העבודה שלנו. הם רואים שיום יום הדבר חוזר על עצמו - שהחברה נכנסים למוצב וחוזרים ממנו בתנועה ברכב על מנת לבדוק את המוצב הבא. את הדרך הזו, בחזרה, הם עושים כמובן ביתר שאננות.
עשרים או שלושים הדקות של הכניסה והיציאה ממוצב אחד הספיקו למחבלים להתכונן למארב יום. הם התחבאו לפני כן בשפך ואדי - קלט, ומיד עם עבור הכח התקדמו לעבר גדר הבטחון, הניחו בזוקה מאולתרת (פגז בזוקה הניתן להפעלה אוטומטית), ופרשו מרעום הפעלה על פני הדרך.
החבר'ה ואריה בתוכם, הגיעו בזחל"ם. הזחל"ם הפעיל את הבזוקה, וזו פגעה ישירות במיכל הדלק שלו. הזחל"ם עלה מיד בלהבות וכל אנשיו נפגעו. הנהג נשרף כליל כשלא היתה לו אפשרות להחלץ מתאו, ואילו אריה והחובש נפצעו קשה.
- כיצד התנהל חילוץ הכח?
- אני ישבתי ביריחו. מיד עם הגיע הידיעה הזעקתי ד"ר ואמבולנס ובתוספת רכב חילוץ חשנו למקום. מצאנו את חמשת החברה בחיים, עם כוויות קשות. הזמנו מיד הליקופטר. הבעיה היתה שבתוך הזחל"ם היתה כמות של תחמושת שהתפוצצה כל הזמן והפריעה לעבודתנו. אך חיי-אדם קודמים. גיליתי את אריה. הוא בקש מים. ההוראה המפורשת היתה לא לתת יותר מדי מים מפאת הקאות וסבוכים. אמרתי לו: "תשתה מה שנותנים לך".
מה שאני זוכר במיוחד שהוא שמר על קור רוח. מה שעוד אמר לי: "אם כך הד"ר אומר - אז כנראה שיהיה בסדר". אני הייתי מעודד גם כן, וסברתי שהכל יהיה בסדר. לא רציתי להאמין שהמצב חמור. את שאר השלושה פינינו בקומנדקר.
אריה מת עוד בטרם הגיע ההליקופטר. הוא סבל מכוויות עמוקות. החובש מת 24 שעות לאחר מכן בבית חולים.
- מהי היחידה שאליה השתייך אריה?
- זוהי יחידת צנחנים ותיקה, שאפילו אני עוד נחשב בין צעיריה. היא נוסדה ב-1959, ומאז השתתפה באופן פעיל במלחמת ששת הימים בקרב אום-כתף. שם היינו הכח שהסתער מההליקופטרים. לאחר מכן פרצנו לג'לבינה, שם נפצע חברכם פונצ'יק. ובמלחמת ההתשה נטלנו חלק רגיל כפי שאנחנו עושים עכשיו באבטחת הקו ובלכידת מחבלים.