יהודה'לה... קראנו לו כמו שקוראים לילד קטן וחביב, אף כי היה בחור מגודל ומעשיו ומפעליו גם הם גדולים היו.
אני זוכר ומכיר אותו עוד מלפני שנים, עת עוד היינו בקן פיירברג בתל אביב; מה יש לומר, בימים ההם הצטיין בכמה תכונות - שובבות, פרחחות ומרץ חיים עצום. אף כי מעט מאוד חי עמנו, ידענו כולנו כי הוא חבר קבוץ נאמן והוא רוצה לבוא אלינו עם שחרורו מהפלמ"ח. מתפקיד לתפקיד עבר ומדי פעם, בחופשותיו הקצרות, היה מופיע אצלנו לשמחתנו הרבה.
זכורני, כשקבל חודש חופש בילה אותו בדנגור. עבד ב-104 ובמשק והיה מפסוט מהקבוץ עד הגג. וכך היה מופיע ונעלם עד שהתבשרנו שטס לאירופה בתפקיד חשוב. אחרי כמה חדשים חזר ונסענו יחד לדנגור. זה היה כמדומני במרץ 1948. נפגשנו בניר עם והוא עבר לאוטו שלנו.
כשהגענו אחרי הרפתקאות מרובות לדנגור, סגרנו את אנשבי המשורין והג'מע שבחצר לא ידעו מי הבאים. שניים היו אז אתי שכיום אינם - יהוד'לה ואפרים. רבה היתה השמחה לבואנו ואותו ערב שמענו מפיו כיצד הוביל אנית מעפילים ארצה. השלחנות היו מכוסים מפות לבנות, בחדר האוכל היה אור רב ודומני שהיו גם פרחים או ירק. כל הג'מע היו חיים, שלמים ובריאים ולא ידענו אז עד מה היינו מאושרים, עד מה היו אז החיים יפים.
יהודה'לה חזר ונשלח לחזית ירושלים. השתתף בקרבות, במפלות ונצחונות. היה בגדוד "הפורצים". בהפוגה הראשונה נשלחו "הורצים" למנוחה. והנה יום אחד, עת כולנו יושבים בארוחת צהרים, מופיע אדם מבוגר מאוד, בעל זקן וכובע חילים, בגדי חקי משונים ודהויים עליו. לא ידענו מיהו הזר הזה. ולפתע נצנצה המחשבה - יהודה'לה. ורבו לחיצות הידיים וטפיחות על הכתף, והשמחה. זמן רב בילה עמנו בעת שהותו בסרפנד. סיפר לנו את כל קורותיו הרפתקאותיו. אותו זמן הופיע גם ברן לחופש, וחיים מינצר והפלוק והיתה הרגשת נחמה בראותנו את הג'מע האלה חיים.
אך הכל שוטף ועובר. יהודה'לה חזר לגדודו ולא שמענו עליו זמן מה. נפסקה ההפוגה, נתחדשו הקרבות ולפתע נתגנבה הידיעה - יהודה'לה נפל. תחילה היתה זו שמועה בלבד. אך לאט לאט התברר שזוהי האמת המרה.
לרשימת שמות חברינו שנפלו נוסף עוד שם יקר, שם של בחור שעד לפני כמה ימים חי עמנו והיה ברור לנו שיחיה עוד הרבה, הרבה. נורא לחשוב ששכלנו רבים ממיטב חברינו עוד בטרם התחלנו לבנות את קבוצתנו על אדמתו.
הם כולם יחסרו לנו בבוא היום וחסרונם לא יתמלא.
יהודה'לה - מוזר לי לכתוב עליך, ואתה עומד כה חי נגד עיני ואני שומע את קולך ואת צחוקך. קשה לדעת ולהרגיש שזהו זה הסוף, שלא תחזור יותר אלינו.
מרה
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח