7.5.1948 (מחזית ירושלים לחבר)
... הריני לבשרך שאין אתי בשורות מיוחדות, אלא אם תקרא היטב "במערב אין כל חדש" ותראה שחלק הגון מן התיאורים הצבאיים והפסיכיים, בשינוי מקום ותנאים, דומה להפליא לתנאים השוררים כאן. אני נזכר עכשיו במה שאמרת לי בדנגור על אודות חליפת מכתבים ועל התוכן והצורה וכו'. אולם אם תכתוב, אפילו בשורות מעטות, איך הולך שם, מסור גם איך היתה הרעשת התותחים על "מבטחים" וכל אותה פרשה.
אגב, אנחנו עברנו, השבח לאל עליון, את טעמם של אלה ואת טעמן של המרגמות מכל הסוגים לא פעם ולא פעמיים. ולפי מה שאני זוכר את דנגור, אינני חושש לגמרי למקרה הרעשה ע"י תותחים. אל תפרש זאת בשם אדישות. פשוט - למדנו להכיר היטב את הנשק הכבד על בשרנו ועל בשרו של האויב.
ובכן, אל תתעצל וכתוב. כתוב באמת מה נשמע בקבוץ, כי לא שמעתי מילה עליו במשך חודש וחצי.
כתוב, אבל מהר!!
יהודה
13.5.1948 (מחזית ירושלים להורים)
... בינתיים פה הענינים מתנהלים כסדרם הראוי בגזרה שלנו, אולם היום שמענו שמועות רעות מאוד על גוש עציון. עוד לא ידוע כאן עד כמה זה נכון.
... בדרך כלל מלבד מחסור במים בגלל פיצוץ קו הצנורות העיקרי, המצב פה די משובח וכשנזכה ותעבור שיירה - תהיה זו ממש שמחה.
אתמול נהרגו פה שני בחורים מכפר יהושע. אחד דב גרייצר והשני - אופיר.
מה המצב בבית? כתבו תכופות לפי הכתובת שמסרתי. זה מגיע מהר.
יהודה
4.6.1948 (לאסתר)
שאלת על הגדי שלי. ובכן, כששכבתי בבית החולים (נדמה שכתבתי לך שהתהפכתי באוטו ושכבתי זמן מה ובאותה הזדמנות אבד לי השעון המפורסם שלי), ובכן כששכבתי - אותו גדי מסכן היה עוד יונק ולא דאגו לו לחלב וכשקמתי - מצאתי אותו גוסס. דפקתי בו צרור מסטן "וגאלתי אותו מיסוריו".
בינתיים הבראתי כמעט לגמרי. יש לי עוד קצת צרות ביד, המרפק לא עובד אבל אלו שטויות, כי באותו אוטו היו דברים גרועים הרבה יותר.
אגב, אחרי הענין הזה אני פשוט פוחד לעלות על אוטו, וזה אצל רוב המתהפכים שהבריאו. זה מזכיר לי, שצלאל אחרי שנכווה בתל עמל בצליית אווזים, לא יכול להסתכל על עוף צלוי.
יהודה
8.7.1948 (המכתב האחרון להורים)
שלום רב לכולכם!
אני כותב לכם פה מהדרך בתנאים לא נוחים כל כך. מה נשמע שם? פה לעת עתה אין חדש ורק מתכוננים. נראה מה ילד יום (עכשיו אין פראזה, זה באמת יום)
יהודה.
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח