קשה לי מאד, בבואי למסור ולהעלות על הניר הדל את דמותו של פינחס שלנו, שהיה כה אהוב על כולנו ושתמיד נוקיר את זכרו. בעל תכונות טובות ואופי ישר. אהבתו ומסירותו להוריו לא ידעו כל גבול. כמו חי הוא עומד תמיד נגד עיני, בעיניו היפות הצוחקות ובבת צחוקו התמימה והנעימה, שלא משה מפניו אף פעם, אפילו ברגעים מכריעים וקשים.
משחר ילדותו התבלט באופיו הטוב וברצונו לעזור לכל אחד. זכורני בחג הסוכות, כשכל המשפחה מתאספת בסוכת סבתא, המקושטת בכל מיני קישוטים - מעשה ידי פינחס, מתנה לסבתא. "לה קשה" - היה מסביר לנו - "לכן אני עוזר לה".
כשגדל ולמד ונתרבו התפקידים בחברה, ואף עסק בספורט שאהב מאוד ובהגנה שהתמסר לה עוד מנערותו - גם אז היה תורם מזמנו המוגבל והיקר ועוזר לאביו בעבודות הקשות בפרדס.
בפעם האחרונה ראיתיו כשבא ליומיים אחרי ליווי שיירות בדרך ירושלים. לא סר לשום מקום לראות ולהתראות, ולא מיהר לפרדס לעזור לאבא בקטיף. "בפעם הבאה" - אמר - "בפסח נתראה ונשוחח ארוכות", אך כאן היתה יד הגורל באמצע ולקחה אותו מאיתנו לנצח.
עוד כה צעיר היה ותוסס, עירני, ולא נרתע מכל סכנה. את המוטל עליו עשה בהתלהבות ובאחריות, לשביעת רצון הממונים עליו. כשעמדה לפניו שאלת עתידו בחיים (וכיון שדודו אני - שיתפני בתכניותיו) - היה מפליאני בבהירות מחשבתו, בהבנתו העמוקה את קשיי החיים וברצונו העז להיות לעזר להורים. תמיד קשר את עתידו עם עתיד הוריו. גם לפעולות יצא לאחר מאבק נפשי קשה ולאחר שהסביר כי עליהם לסלוח לו, כי המולדת בסכנה. מרחוק הוסיף לחיות אתם ולהשתתף בכל הוייתם, ותמימות, אהבה ודאגה היו שופעות מכל מכתביו עד שבא היום המר והנמהר, ובחושו לעזור לחבר פצוע פגע בו כדור אויב והכריעו תחתיו.
בהגנתך, פינחס, על קיום העם והמדינה, יהא זכרך ברוך ושמור בין יתר גיבורי המדינה ובוני עתידה.
י. יקימובסקי, פתח תקוה
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח