פתיחה ליומן
זה מכבר גמלה בי ההחלטה לכתוב יומן חיים. לכאורה, חיי הם חיי נער רגילים, ואולי גם שקטים - אך אין אדם שידע את סערות הנפש המתחוללות בלבו של נער בתקופת ההתבגרות, לעתים קרובות מאד. לא כל אחד מוצא לו את האדם, או החברה, לשוחח על דברים המעניינים או המעסיקים אותו. לפעמים, בהיות האדם נתון להתרגשות, ישוחח עם כל המוכן להאזין לו, ולא פעם גורם לו הדבר תוצאות רעות, כיון שלא שלט על עצביו וסיפר דברים שלא צריך היה לגלותם. אני מוצא, שבזמן התרגשוות או כשאין לו עם מי לדבר - רצוי שישב אותו אדם ויכתוב ביומנו את אשר הוא חושב ומרגיש. הוא לא יצטער על כך. כעבור ימים מספר יכול הוא לפתוח שוב את יומנו, ולבדוק אם נכונים הדברים שכתב. יכול הוא לתקן את הטעון תיקון ולאשר את הנכון. ביומן יכול הכותב להיות אובייקטיבי כלפי עצמו וכלפי אחרים ולרשום את דעותיו לזכרון.
תענוג גדול יהיה לפתוח את דפי היומן כעבור שנים אחדות, כאשר עלים אלה יצהיבו והכתוב אותם יהיה רחוק כבר מאותן הסתבכויות הנפש ויגיע אל דרגה מסוימת של שלוה נפשית. אין עונג גדול מזה.
קצת קשה העבודה העומדת לפני, ובודאי תדרוש זמן וזהירות, כדי שאוכל לרשום ביומן את אשר עם לבי, מתוך בטחון שאיש שאינו רצוי לי לא יקרא את אשר אני כותב. צר לי שלא פתחתי בניהול היומן עם כניסתי ל"צופים" לפחות, כי מאז קרו מאורעות רבים והרהרתי הרהורים שלא אוכל להעלותם עתה כפי שהיו בשעתם, אלא כפי שהם בעיני כעת. עתה אני מקווה כי תוך כדי כתיבה אחזור לעתים לתקופת עברי וארשום גם על חיי בעבר.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח