רב"ט מאיר ברי ז"ל

מאיר ברי
לחדר נרות בן 25 בנפלו
בן חנה ומשה
נולד בשדה אילן
בד' באדר ב' תש"ח, 14/3/1948
התגורר במשואות יצחק
שרת בחיל השריון
יחידה: גד' 9216
התגייס ב-יולי 1966
נפל בקרב
בי"ט בתשרי תשל"ד, 15/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מעוז בודפשט
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ה, חלקה: 1, שורה: 2, קבר: 7.
הותיר: אשה בהריון ושני בנים

קורות חיים

מאיר, בן חנה ומשה, נולד ביום ד' באדר ב' תש"ח (14.3.1948) בשדה אילן (חוות השומר - סג'רה). הוא למד בבית-הספר היסודי "אוהל משה" במושב כפר-פינס, המשיך את לימודיו בישיבה התיכונית "נחל יצחק" של "בני-עקיבא" בנחלים. הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן, מתמיד ומעמיק והיה אהוב על מוריו ועל חבריו.

כמו כן היה חבר בתנועת "בני-עקיבא". מאיר גויס לצה"ל בסוף יולי 1966 והתנדב לנח"ל. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקלענים. הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובצייתנותו. על השתתפותו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". אחרי ששוחרר משירות סדיר למד בקורס מרכזי משקים, במדרשה החקלאית בכפר-רופין ובשלוחה של אוניברסיטת בר-אילן באשקלון. מאיר נמנה עם ראשוני המתיישבים ברמת-מגשימים שברמת-הגולן. לאחר נישואיו התיישב במושב משואות-יצחק והתמחה שם בגידולי חורף תחת מעטה פלסטי. בבית אביו, מורה למדעי הטבע, קנה את אהבת ארץ-ישראל ואת האהבה לעבודת האדמה. הוא היה מעורה בחיי החברה במשק ומסור מאוד לעבודתו. יחסי הרעות בין חברי צוות העובדים בענף שמאיר עמד בראשו, היו לשם דבר. הוא שילב בחייו את התורה והעבודה, כתורת "בני-עקיבא". למרות העבודה הקשה והמפרכת קבע עתים לתורה והתמיד בלימודי הגמרא. מטבעו היה עליז ושמח בחלקו, ולרוב היה חיוך שובב משוך על פניו. איש שמחה היה, הרבה לשיר ולפזם תפילות וניגונים ולרקוד ריקודי מצווה מתוך דבקות דתית. הוא היה אדם חברותי וידיד אמת, בעל נפש כנה ומבינה ובעל מצפון. תמיד מוכן היה לעזור לזולת וידע לכבד כל אדם. היו בו סבלנות, מסירות ורצינות שנבעו מתוך תחושת אחריות ותחושת חובת המעשה. הוא האמין שיש בכוחו לתרום לשינוי חברתי בכל חברה שחי בה. גאה היה במשפחתו, בן נאמן להוריו, בעל מסור ואב אוהב. במלחמת יום-הכיפורים השתתף מאיר בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), בגזרה הצפונית ליד מוצב "בודפסט", הסתערו מאיר וחיילי פלוגתו על מארב של קומנדו מצרי, שאיים לכבוש את המעוז הצפוני. בקרב זה נפגע מאיר ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב"ט.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מאיר היה חייל מסור וממושמע, שתמיד היה מוכן לסייע לחבריו".

איגוד המושבים של הפועל המזרחי הוציא לאור חוברת לזכר בני המושבים שנפלו במלחמה, ובה דברים על דמותו.

ביום ה' בתשרי תשל"ו נערך בהיכל הישיבה בנחלים מעמד סיום כתיבת ספר תורה לזכר תלמידי הישיבה שנפלו במלחמות ישראל, ומאיר בתוכם.

השאיר אחריו אשה, שני בנים - משה ואביחי ובת - ליאורה שנולדה לאחר מותו.

משה ואביחי שרתו בצה"ל כקצינים ביחידות קרביות, משה בצנחנים ואביחי בנח"ל.

משה נפל בקרב בלבנון ביום כ"ב בניסן תשנ"ג (13.4.93), לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן.