סמל מרדכי מוטי הרשקוביץ ז"ל

מרדכי הרשקוביץ
לחדר נרות בן 27 בנפלו
בן אליזבט ובלה
נולד ברומניה - קלוז'
בכ"ד בשבט תש"ו, 26/1/1946
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 576, גד' 128
התגייס ב-פברואר 1965
נפל בקרב
בכ"א בתשרי תשל"ד, 17/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: סיני
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
חלקה: 5, שורה: 5, קבר: 24.
הותיר: רעיה, בן, בת והורים

קורות חיים

מרדכי, בן אליזבט ובלה, נולד ביום כ"ד בשבט תש"ו (26.1.1946) בקלוז, בירת חבל טרנסילבניה שברומניה. הוא למד בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון בעיר הולדתו, ואחר-כך עבר לבוקרשט ולמד שם שנה אחת בטכניון. הגדולה בחוויות חייו של מוטי הייתה, ללא ספק, עלייתו ארצה. החל משנת 1958 נאבקה משפחתו, במשך שש שנים ארוכות, על קבלת היתר עלייה. ילדותו ברומניה הייתה מאושרת וחסרת דאגות. הוא למד כמו כל ילד, ואף זכה להגיע וללמוד בבית-הספר הגבוה לטכנולוגיה של רומניה. כל השערים היו פתוחים לפניו והוא לא סבל מאפליה עקב מוצאו. למרות זאת לא מצא מנוחה לנפשו וידע כל הזמן שמולדתו האמיתית נמצאת במקום אחר. כשקיבל לבסוף את היתר העלייה, לא היה אדם מאושר ממנו.

לאחר שהגיע ארצה במחצית יולי 1964, עשה שישה חודשים באולפן בקיבוץ עין-דור, כדי ללמוד את השפה העברית. בחיבור שכתב באולפן תיאר מוטי את עצמו כבן החוזר לארצו, לאחר שנות נדודים רבות, והוא נחוש בהחלטתו, להתגבר על כל הקשיים ולבנות בה את ביתו, מתוך ההכרה ששב לארץ אבותיו. לאחר תום תקופת הלימודים באולפן, התחיל לנסוע בארץ לאורכה ולרוחבה. צימאונו לדעת אותה לא ידע גבול. הוא התפעל מצורת ניצול אוצרות הטבע בארץ ומן הקצב והתנופה של בניית מגורים לעולים החדשים. החקלאות המפותחת והפרחת המדבר הדהימו אותו, והוא נמלא שמחה על שזכה להצטרף לבני עמו בארצם המתחדשת.

עד מהרה מצא את מקומו בארץ, ובזכות רוחו הטובה וגישתו האופטימית לחיים התחבב על הבריות. הוא אהב לעזור לזולת והקדיש תשומת לב ואהבה לחבריו החדשים. מוטי עשה הכל מתוך ענווה רבה, כמעט בהיחבא, כך שרק לאחר מותו הרגישו רבים מה גדולה האבדה שאבדו. הוא היה בן מסור ונאמן למשפחתו, וקשרים הדוקים של אהבה ומסירות שררו בינו לבין הוריו, וכעבור זמן - בינו לבין אשתו מרים. בין שתי אהבות אלה, למולדת ולמשפחה, חילק מוטי את כל חייו.

לאחר שסיים את לימודיו באולפן וטייל בארץ, עמד בפני שתי אפשרויות בחירה: להמשיך את לימודיו בטכניון או למלא את חובת השירות בצבא. כמובן מאליו בחר מוטי ללא היסוס באפשרות השנייה.

מרדכי גויס לצה"ל במחצית פברואר 1965 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות, השלים קורס יסוד במקצועות השריון והשתלם כמש"ק בחיל הרגלים המשוריין. כיוון שהיה חייל טוב ולוחם בעל תושייה, נשלח, לאחר תקופת שירות קצרה יחסית, לקורס מפקדי כיתות. עד מהרה עמדו מפקדיו על סגולותיו כמפקד ושלחו אותו לקורס קצינים, אבל הוא לא הצליח לסיימו, מאחר שחלה בצהבת ונאלץ לעזוב את הקורס באמצע.

בתום תקופת שירותו הסדיר, השתחרר והחל עובד במלון "הילטון" בתל-אביב. כשנה אחרי-כן נשא לאישה את חברתו מרים שהכירה במסגרת שירותו הצבאי, ויחד אתה הקים את ביתו. הוא חידש את לימודיו בטכניון בחיפה, אך לאחר שהעתיק את מגוריו לפתח-תקווה, המשיך ללמוד במכון לטכנולוגיה בחולון. קשריו עם הוריו לא נותקו בעקבות נישואיו. הוא נכנס לשותפות עם הוריו בבית-מלאכה לקונפקציה שבהנהלתם. באותה תקופה נולדה בתו הבכורה אפרת. מלחמת יום-הכיפורים פרצה בהיותו בשנת לימודיו האחרונה. במלחמה השתתף מוטי בקרבות הבלימה והפריצה בגזרה המרכזית בסיני, בתפקיד מש"ק חרמ"ש.

בקרב שהתחולל ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973) נפגע הזחל"ם שלו על-ידי טיל והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול.

השאיר אחריו אישה, בן ובת והורים.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון: "הוא היה חייל מצוין וחבר מסור. מרדכי היה אהוב על כל מי שהכירו".