קורות חיים
משה (מוצי), בן בלה ודוד, נולד ביום י' באלול תש"ז (26.8.1947) בבולגריה ועלה ארצה עם משפחתו בהיותו כבן שנה, בשנת תש"ח (1948). את לימודיו היסודיים סיים בבית-הספר "ויצמן" ביפו. אחרי-כן השלים את לימודי השנה הראשונה של בית-הספר התיכון בבית-הספר התיכון-עירוני ז'. עד גיוסו לצה"ל עסק משה בעבודות מעבודות שונות, וניסה ידו בכול כדי לבחור את דרכו לעתיד. הוא עבד כחרט, כמחלק עיתונים, כפועל בהרכבת דודי-שמש וכצבע, והשתדל לעבוד יום יום בלא לשבות ממלאכתו. גם כאשר נאלץ לעבוד בעבודות שדרשו מאמץ רב, לא חדל ממלאכתו ובלבד שלא יהיה מחוסר-עבודה. משה גויס לצה"ל ביולי 1965 והוצב לנח"ל. לאחר הטירונות הוכשר לשמש בתפקיד סייר. במהלך שירותו הסדיר שירת במסלול נח"ל רגיל, כשקיבוץ היעד הוא יד-חנה. לאחר שיחרורו מהשירות הסדיר המשיך להתגורר בקבוצת יד-חנה ולעבוד במשק הקבוצה. הוא הוצב ביחידת מילואים והיה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. במהלך שירותו במילואים השתלם בקורס לסיירי שריון בחיל השריון וסיים בהצטיינות. ברוב תקופות שירות המילואים מילא תפקיד של סייר שריון או של נהג. במלחמת יום-הכיפורים גויס משה ונשלח לחזית סיני, שם השתתף בקרבות הבלימה נגד המצרים. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) נפגע הזחל"ם שלו במהלך מירדף אחרי כוח קומנדו מצרי ליד בלוזה. משה נפצע פצעי מוות. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין ביד-חנה. השאיר אחריו הורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם החייל משה עוזיאל ז"ל, אשר שירת בגדוד חרמ"ש בחטיבת שריון נפל במערכה... בעת הסתערות על פלוגת קומנדו מצרית בגזרה הצפונית של התעלה, באזור קנטרה. בקרב זה חוסלה יחידת הקומנדו המצרית, שפעלה מאחורי הקווים והסבה פגיעות ליחידותינו העורפיות ולשיירות אספקה. מותו של משה היקר, שהיה אהוב על כולנו ואשר שימש מופת במסירותו וברצינותו, הוא אבידה כבדה לנו. נזכור אותו לעד". חברי יד חנה הקימו מועדון חברים בקבוצה, להנצחת זכרם של משה ושל חברו לקבוצה, שנפלו במערכה.