סגן אריה-ליאון יהלום דיאמנט ז"ל

קורות חיים

אריה-ליאון, בן שרה וישעיהו, מניצולי השואה, נולד ביום ז' באלול תש"ח (11.9.1948) בלנצקרונה שבשוודיה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. הוא למד בבית-הספר היסודי בעין-דור ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "תבור" שבעין-דור. אריה היה תלמיד חרוץ ושקדן, ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה חובב ספורט ונמנה עם חברי נבחרת הכדורעף והכדורסל של הקיבוץ. חבריו מעידים עליו, שראה אתגר בכל שעשה - בלימודים, בספורט ובעבודה. כבר מנערותו היה ראש למשפחתו הקטנה. וסייע לאמו לאחר שנתאלמנה. הוא היה טוב ומיטיב ונענה ברצון ובמאור פנים לכל בקשה.

אריה גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1966 והתנדב לשרת ביחידה קרבית, למרות שמטעמים משפחתיים ומטעמי בריאות, ניתנה הרשות בידו לשרת ביחידה עורפית. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מ"כים חרמ"ש ובקורס לקציני חי"ר.

הוא היה קצין טוב, אחראי ומסור, בעל ידע מקצועי רב, דייקן, מקובל על פקודיו ואהוב עליהם מאוד. הוא לא הקפיד על גינוני משמעת, אך דרש ביצוע מדויק. חודשים אחדים שירת גם בצבא הקבע ועל חלקו במלחמה בשנת 1967, הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". אריה היה שתקן ומסתגר מעט, וקשה היה לדובבו - אך בתוכו תססה נפש רגישה. כל עניין בחן במחשבה שקולה, ושקד להגיע לכלל שלמות בכל תחום שעסק בו. הוא שאף לביצוע מדויק ונהג דקדקנות בכל פרט ופרט. הייתה לו תפיסה מהירה ותחומי התעניינות רבים. הוא היה החלטי מאוד ועקבי בדעותיו, סקרן, נמרץ ובעל רצון עז. אוהב אדם היה, אהוב ומכובד על ידידיו וחבר טוב ונאמן. הוא הרבה לחייך מתוך אמון בכוחם של החיוך ושל מילת העידוד לסייע לאנשים לקבל את החיים כמות שהם. הוא היה איש-אמת, טהר-לב ובעל מצפון, קר-רוח ואמיץ-לב. תמיד נהג פשטות בהליכותיו והייתה בו שמחת חיים ואהבת חיים של אדם השמח בחלקו. בשנת 1970 נשא את חברתו ציפורה לאישה. הוא היה אח דואג, בעל מסור ואב אוהב.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית בסיני.

ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973) נפל אריה בקרב, כאשר הסתער פנים מול פנים בראש חייליו, מול קומנדו מצרי גדול ביותר, שחסם את הדרך למוצב "בודפסט" הנצור, מול פורט פואד, בגזרה הצפונית. הוא נפגע ברגליו, נפל והמשיך לירות מהמקום בכדי לחפות על חייליו, עד שנפגע בראשו ומת. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ עין-דור. השאיר אחריו אישה, בן ואחות.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אריה ז"ל גילה אומץ-לב וגבורה ללא חת. הוא היה אהוב על חייליו ועל מפקדיו, מסור וישר". קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו, שכלולים בה דברי חברים על דמותו, זכרונות, מכתבים ותצלומים.