האנדרטה ממוקמת במושב שדי אברהם.
בין חללי האסון שני חללי אשכול, נדב לישינסקי משדי אברהם ועידן מינקר מניר יצחק.
נדב לישינסקי - בן סוזנה ונחום. נולד ביום כ"א בכסלו תשל"ז (13.12.1976), בבאר שבע. הבן הצעיר במשפחה, אח לגבי ולסמדר. הוריו, ילידי ארגנטינה, עלו לארץ בשנת 1966, תחילה לקיבוץ חצרים, משם עברו לדימונה ובשנת 1978 קבעו ביתם במושב שדי אברהם, שם גדל נדב. הוא החל את מסלול לימודיו בבית-הספר היסודי "הבשור" וסיים בבית-הספר התיכון האיזורי "מקיף הבשור" בצוחר, במגמת ביולוגיה. נדב התאמן באתלטיקה ולפני גיוסו נטל חלק בחוג לכושר קרבי והכנה לצה"ל. עם חבריו למחזור יצא בכיתה י"ב למסע לימודי בפולין ובצ'כיה, ועם תום לימודיו יצא לטיול ביוון. חבריו מספרים כי אהבת חייו היתה המוסיקה. נוסף על המוסיקה, כבר מגיל צעיר אהב נדב לקרוא ספרים ודאג שתמיד יהיה אתו ספר. היתה לו שפה מאוד עשירה וחוש הומור שנון והוא אהב לפתור תשבצים. נדב בחר לשרת ביחידה קרבית, מתוך רצון למלא באחריות את חובותיו כאזרח במדינה, אף על פי שהאמין בשלום. בשלהי מרץ 1995, התגייס נדב לצה"ל ושירת כלוחם בפלוגת ההנדסה של חטיבת הנח"ל. במסגרת השירות עשה מסלול קרבי מלא, ובכלל זה גם קורס מ"כים וקורסי הנדסה. מפקדיו ראו בו חייל ממושמע ומסור, שמילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר והיה אהוד ומקובל בקרב חבריו ומפקדיו כאחד. נדב הספיק לשרת בצה"ל שנה ועשרה חודשים, מתוכם שבעה חודשים בלבנון. בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997), אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם נדב. בן עשרים היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון. הותיר אחריו הורים, אח - גבי, גיסה - שרה ואחיינים - דניאל ואלה, אחות - סמדר וגיס - יפתח. לאחר נפילתו של נדב ילדה אחותו את יונתן.
עידן מינקר - בנם הבכור של מוניקה ואברהם. נולד ביום ז' באדר ב' תשל"ו (9.3.1976) בקיבוץ ניר יצחק, בתום לידה שנמשכה שעות ארוכות. אח לרונית, ניבה ואילה. עידן גדל והתחנך בקיבוץ, בקבוצת "אלומה". את לימודיו החל בבית-הספר היסודי בקיבוץ וסיים בתיכון "מעלה הבשור", במגמה הריאלית. כבר בילדותו המוקדמת התגלה עידן כילד אנרגטי, סקרן ופתוח לעולם, פיקח, בטוח בעצמו, יודע מה הוא רוצה ואיך להשיג זאת. כילד, אהב להשליט סדר בין חבריו גם אם במחיר כואב עבורם. שאיפתו לשלוט על הנעשה סביבו היתה טבועה בדמו. עם השנים למד לרסן את עצמו, אך המשיך להוות דמות סמכותית עבור אחרים. מורתו סיפרה: "הוא היה ילד מוכשר, כמעט בכל תחום. הוא היה כריזמטי ואמביציוזי, מנהיג מבטן ומלידה". עידן היה ספורטאי בגוף ונפש. מגיל צעיר שיחק כדורסל ונקשר לענף. היה חבר בקבוצת הנוער "הפועל אשכול" ושימש בגאווה כשחקן ספסל. הוא נדד עם קבוצתו ברחבי הארץ והיה מאושר, גם כששיחק בפועל רק דקות ספורות. מאמניו צפו לו עתיד מזהיר בתחום. פעילות פיסית ואתגרים היו נר לרגליו של עידן והוא לא זנח גם ענפים אחרים - אהב לשחות, לשחק כדורגל ואף על ריצה לא ויתר. האדרנלין שזרם בדמו מילא אותו שוב ושוב באנרגיה רבה. בנערותו, נאלץ עידן להגביל את תנועותיו ולחדול מאימונים למשך תקופה מסוימת, בגלל ניתוח שעבר, ואז פנה לאפיק חדש: צילום וידיאו. בצילום מצא פורקן אנרגטי וסיפוק לדחפיו היצירתיים. עידן הספיק לצלם ולביים מספר קליפים, ומשפחתו הפיקה סרטון הכולל קטעי סרטים שצילם. עידן אהב לעסוק בדברים שהיה משוכנע בחשיבותם, ולקח את מלוא האחריות עליהם. הוא ייסד את ענף הריבות במוסד החינוכי בגאווה גדולה. בסיום כיתה י"ב השתתף עידן בהצגה "דון קישוט", שהעלו בני המחזור. עידן גילם את דמותו של סנשו פנצ'ה וזכה למחמאות רבות. לימים, התברר, כי שירו של סנשו היה לשירו של עידן: "לחלום - חלומות אבודים/ ללחום - קרב אבוד שנגמר / לרוץ - למקום שממנו, אף איש, אף אביר לא חזר/ לשאת - את הצער, הבכי/ לצאת - וברע להלום/ לחבוק - אהבות נעורינו/ לנשוק - לכוכב במרום/! זה גורלי, ואלה חיי,/ בלי דעת מדוע, בלי דעת מתי/ ללחום לאמת, אם בליל או ביום,/ וללכת קדימה, גם אם זהו שביל גהינום/ ואדע - אם אהיה נאמן לגורל במרומים,/ אז לבי, בשלווה לו ינום מנוחת עולמים./ העולם אז יהיה טוב יותר, לו בזכות איש עייף ותמים/ ללחום עד טיפת דם ורוח. לנשוק לכוכב במרומים!". בספר המחזור כתב עידן לחבריו: "על מה שעשינו ומה שלא./ על מה שהיה, ומה שיבוא./ אגלה לכם סוד, ושיישאר בינינו./ מחר הוא היום הראשון של שארית חיינו./ נצלו את הרגע וכל דקה, לעשות את כל מה שנפשכם חשקה"... מילים אלו הולחנו על ידי יוני רכטר, לבקשת המשפחה. עידן היה אדם חברותי, דאג לטפח את קשריו והפגין דאגה אמיתית. הוא השתייך לתנועת הנוער "השומר הצעיר" ופעל רבות למענה. בסיום י"ב שנות לימוד התגייס לשנה י"ג לשירות לאומי, והיה מדריך בתנועה בקן קרית שרת. במסגרת שנת השירות פגש במי שהפך לחברו הקרוב, תומר קידר ז"ל. השניים נפגשו בגרעין פעילות שהקים תומר באיזור ירושלים והחליטו להתגייס יחדיו ולהצטרף לנח"ל. לפני הגיוס הספיק עידן לצאת לטיול בארגנטינה, לבקר קרובי משפחה ולטייל. בסוף חודש נובמבר 1995 התגייס עידן לצה"ל ויחד עם חבריו לגרעין "תומר" התגייסו לפלחה"ן של הנח"ל. הוא עבר מסלול טירונות והוכשר כלוחם. כדרכו, מילא את תפקידו במסירות והיה דמות בולטת בקרב חבריו לצוות. שירותו בלבנון, אותו עשה במוצב "דלעת" כקשר של "צוות מינץ", היה תחנתו האחרונה. עידן עתיד היה לצאת לקורס מ"כים.
בערב של יום כ"ח בשבט תשנ"ז (4.2.1997) אירע אסון המסוקים, כששני מסוקי יסעור התנגשו מעל מושב שאר ישוב. שבעים ושלושה הלוחמים, שעשו דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם עידן. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בקיבוץ ניר יצחק. בן עשרים ואחת היה בנופלו. הותיר הורים ושלוש אחיות. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל.