- את שי, את שי האמיתי, הכרתי באחד המסעות הקשים שעברו עלינו בתקופת הטירונות. היה זה מסע-אלונקות במסלול שאורכו כ-20 קילומטרים. את שי צירפו לכיתה שלי כדי שיעזור, כי החבר'ה לא היו עדיין מגובשים. מסע זה שבר את כל הכיתה, והמצב הגיע עד כדי כך שהחבר'ה ממש סירבו להחליף את הסוחבים.
אני זוכר איך שי סחב את האלונקה. הוא ביקש שיחליפו אותו, אבל אף אחד לא ניגש אליו. שי לא התיאש, המשיך לסחוב בעקשנות בלתי-רגילה, האופיינית רק לו. שוב ושוב ביקש והתחנן שיחליפו אותו, אך לשווא. לבסוף נשבר גם הוא, התחיל לבכות, אך לא כשאר החבר'ה, לא הפיל את האלונקה מידיו, אלא הוסיף לסחוב עוד זמן רב, כשהוא בוכה ומתפתל, עד שהחבר'ה שאבו כוח מחדש וניגשו להחליפו.