קטעי מכתבים
גבולות, 29.12.1947
קצת קשה לכתוב מכתב בשמונה בבקר, כשרק קמתי מהמיטה, ומלבד זה אינו יודע אם השיירה לא תסע לפני שאגמור. קשה גם לצאת מהמסלול הרגיל של המאורעות מכאן ולחשוב על הדברים אחרים. הכל דחוס ומרוכז, ומצידי... רק התקפה של ערבים תוכל להפיג את המתיחות. יש הרגשה בלתי נעימה כשאתה קם בים גדרות וחומות, ומתארגן ומתבצר ואתה כולך מחכה ... שהנך יודע שיבוא... ולא בא... בינתים באים אחרים לא קרואים, פעמים שלש ביום, עם הטנקים והציוד הכבד שלהם. עכשיו שוב מחכים להם אחרי הענין של הימים האחרונים שקרה בסביבות עימרה. ולחכות להם, אתם יודעים במה זה כרוך?...
הייתי רוצה להיות קצת אצלכם, מחוץ לכל הענינים האלה, לשוחח גם על דברים אחרים להיות חופשי יותר אפילו רק לחשוב. כאן יש מחשבות אסורות עלי, ועל כן אני דוחה אותן לאביב, לתקופה שגם הטבע יעד אותה ליופי ולהרהורים...
על אף כל זה החיים הם די טפלים, וכל דבר שמעדן אותם חסר כמעט לחלוטין. לא מוסיקה, לא מחזה, לא קריאה, לא שיחה חברית - הכל סובב סחור סחור, סביב אותם הנושאים. אבק השריפה מרטיט באויר ובכל זאת האויב הוא סמוי מן העין ומעיק באותו זמן.
אם נהיה יותר אנשים יתכן שתפול בחלקו של כל אחד פחות מתיחות, פחות אחריות ויותר פנאי ויכולת להיות בן אדם, עם אופיו הרגיל עם תאוותיו וחולשותיו מימי השלוה...
תחשבו עלינו ותכתבו, תתענינו ותחזקו אותנו כאן במקום ששוב היה למדבר וחזר לתקופה מסויימת להיות במה לעלילות מספרי קרל מאי, ודאי מעורטלות מלבוש הפאר של הרומן.
גבולות, 7.1.1948
שלום לכם חברים יקרים!
רק הבוקר שככה הסופה שהשתוללה במשך שלשה ימים. החול והגשם פעלו חליפות למען עכר את מצב הרוח, אשר בלאו הכי לא מרומם. גלים, גלים שטפו את הכל, והחול הסתער ממש כסופת שלג בחוץ לארץ. הגשם בא ולש שכבת בוץ על כל העולם ובעיקר האוהלים שהוצפו מים.
גבולות, 14.1.1948
קשה הדבר לכתוב. לא שאין מה להביע, אבל אני יודע מה ראוי להכתב, ותוקפת תמיד הרגשה שכל הכתוב הוא רק הבל, סתם צער על מה שיש ועל מה שאין.
דברים שמחים אין וגם של מעשים, על מאורעות מכאן אין לכתוב הרבה ואז נשאר לחזור לעולם הרגשות הרצונות והמאוויים. ודוקא אלה נותנים את הגוון האיום של חולשה ואין אונים מול כל החיים. אף פעם לא יכולתי (לא נכון שאף פעם, אבל רק לפני הרבה זמן) לשוחח באופן חופשי להוריק את כל התמרורים עד תומם. נזכרתי שמא בן אדם ממולי ידבק אף הוא, וגם כיום לא אדע היכן הגבול שלנו. אמנם מאז היו גם כמה דברים חדשים, בין היתר: האוטו שלנו עלה על מוקש על יד הצאלה, צבי וחנן יספרו את הכל. יותר בריא לא לכתוב הרבה על ענינים האלה...
עקב דברים מסוימים כנראה שגם קשר לא יהיה אתכם איזה שבועיים.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח