אלבום תמונות
היום פגשתיך לפתע, גדעון החביב, בין החבריא, בין החיים. בדפדפי כלאחר יד, ללא תשומת לב מיוחדת בין כרטיסי הקריאה של החברים בספריתנו הקטנה. לפתע נזדקר לפני שמך בין היתר. ללא מחשבה הוצאתי את הכרטיס הלבן המסומן והזרוע אותיות דיו ומספרים. לרגע עמד ערפל מו פני והרהור עמום ןקודר:"די. אין צורך עוד בך, פסת ניר אלמת, גמרת את תפקידך עלי אדמות". והמשכתי שוב אין היא מביעה מאומה.
ואולם מבין האותיות הסתמיות התחילו מעט מעט מסתמנות מלים ומגיחות מתוך חצי האפילה שמסביבי:"אהבה ראשונה" "קורות אהבה של לסל" "פשוט אהבה".
אהבה, גדעון היקר, אהבה חפשית. ומיד עלתה דמותך מבין אותיות ומלים ןהתיצבה לפני פה בחדר אפל זה בין מדפי הספרים הצפופים. נער צעיר וזקוף חיוך תום ומבט חביב, ילד רך אהבה...
ונזכרתי מכתב אחרון שקבלתי לא כבר. שבע שורות למכתב, כתב גדול, ילדותי, בלתי יציב, חצאי משפטים וללא סמני הפסק. ולמטה הערה: אם לא תביני מה שכתוב אז תחכי עד שאני אבוא ואקרא לך אותו.
אכן בנסותי עכשיו לקרוא לא אוכל. כמסך ערפל ביני לבין כתב עפרון ילדותי ופשוט זה.
האמנם לא תבוא עוד גדעון לעזור לי לקרוא את מכתבך?
רבקה.
מתוך חוברת "לזכרם" בהוצאת בארי
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח